מאגר סיפורי מורשת

הייתי חיילת במלחמת השחרור בשנת 1948.

העיר ירושלים הייתה כל הזמן מופגזת. בתחילה היינו ב"שנלר" זה היה מחנה צבאי של הבריטים. לא היה כמעט אוכל החיים היו קשים הופגזנו כל הזמן מהעיר העתיקה שהיו בה הירדנים. אחר כך עברנו קורס לאחיות ועבדנו בתור אחות בבית חולים "זיו" .עבדנו 8 שעות ביום , אבל כאשר הביאו פצועים המשכנו לעבוד כל הלילה עד הבוקר..

 

אני חיה בירושלים מאז עלינו מפולין בשנת 1936 . הורי עבדו כאן מאד קשה שניהם כדי לפרנס אותנו. היינו 4 ילדים בהפרש של שנה אחד מהשני . כאשר הורי הלכו לעבוד נשארנו ילדים קטנים לבד בבית.

בכדי לעלות לפלשתינה היה צריך או שיהיה לך סרטפיקט  או ניירת שלא כל אחד יכול היה לקבל , קיבלו אותם אנשים שהיה להם פרוטקציה או חברי מפלגה שקשורים לשלטן שלטון מפא"י, אחרת היית צריך לבוא עם הרבה כסף ואז שלטון המנדט נתנו לך להיכנס לארץ.

משפחת בעלי משפחת וגר הם הראשונים שהגיעו לבית הכרם ובנו  אותה. המשפחה שלי, משפחת איידליץ הגיעה לבית הכרם בשנת-1946 וכאן בנינו פנסיון(בית הארחה). לפני כן גרנו בשכונת "בית ישראל" החדשה ליד הגבול עם הערבים בזמן המלחמה ב-1948 נאלצנו להשאיר הכל ולברוח. 

 

סרטיפיקט (מאנגלית: Immigration certificate, מילולית: אשרת הגירה), היה הכינוי שניתן לאשרת העלייה לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. רישיון העלייה חולק על פי מכסות שנקבעו על ידי הבריטים במשא ומתן בינם לבין ההנהלה הציונית, בהסתמך על תקנות הספר הלבן הראשון.(ויקיפדיה)

 

תשעו   2016