מאגר סיפורי מורשת

שמי חיים דה יונג, נולדתי בהולנד בעיר אמסטרדם בשנת 1951, לנני ובנימין זאב דה יונג.

אבא שלי היה בן 18 ואימא שלי היתה בת 12, כאשר הנאצים פלשו להולנד, סבא וסבתא משני הצדדים וחלק מהילדים נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ. את ההורים שלי שלחו להתחבא אצל משפחות לא יהודיות שהחביאו אותם מתחת לאדמה במשך כל המלחמה.

יש לי שלוש אחיות, הגדולה שמה יהודית והיא גדולה ממני בשנה, עכשיו היא גרה בירושלים ויש לה בת אחת. האחות השנייה שמה לאה והיא גרה במנצ'סטר, באנגליה. היא נשואה לדיוויד ויש להם חמישה ילדים. האחות הכי קטנה שמה צילה, היא גרה בירושלים נשואה לאלפרד ויש להם 16 ילדים.

גרנו בבית גדול עם גינה ושתי קומות, בשכונה שלנו לא היו הרבה יהודים, אבל בכל זאת לידינו גר הרב הראשי של אמסטרדם. אני זוכר שבשכונה היו הרבה מוזאונים ובניין קונצרטים וגם  החשמלית הייתה עוברת ברחוב. את המפגשים אצלנו היהודים היינו עורכים בבית הכנסת "רב אהרון שוסטר" בשבתות ובזמן התפילות.

תמונת ילדות של סבא חיים בחנוכה

זיכרון ילדות מיוחד שלי הוא שמאחר שלא הייתי מצליח להתעורר בזמן בבקרים, אבא שלי שם לי בחדר פעמון כדי להעיר אותי, אבל בכל זאת לא הייתי מתעורר בזמן לבית הספר וכשאחרתי היו לי הרבה תירוצים לאיחור כמו למשל, שהגשר בדרך לבית ספר בדיוק נפתח ואז הייתי צריך לחכות עד שייסגר ובחורף השיניים נדבקו לי לסדין מהכפור.

בבית היינו משחקים משחקי קופסה כמו Mens Erger Je Niet וברחוב עם חברים היינו משחקים משחקי כדור כמו כדורגל. לא היו לי הרבה חברים כי החברים שלי היו יהודים ולא היו הרבה ילדים יהודים בגילי. עם החברים הייתי הולך לתנועת נוער "השלשלת" ובנוסף היינו מתארחים אחד אצל השני.

המאכלים האהובים עליי היו נקניקיה וצ'יפס (עם מיונז). כל אחד ביום ההולדת היה יכול לבחור מה לאכול וזה תמיד מה שהיינו מזמינים יחד עם מרק עגבניות. מבית הספר אני זוכר את הטיולים השנתיים, היינו נוסעים כל שנה לאפטלינג, פארק שעשועים גדול מאוד בהולנד.

לאחר התיכון, בגיל 17, עברתי ללמוד בלונדון אנגליה בישיבת "חיי עולם", חייתי שם כשנתיים ושם הייתה הפעם הראשונה שאני זוכר שחוויתי אנטישמיות כאשר ברחוב התנפלו עליי שלושה חוליגנים שהרביצו לי. חזרתי להולנד ומיד התחלתי לעבוד תמורת משכורת זעומה שעבורה ביקשו שאגיד תודה שמשלמים לי כי הנוהל היה שמתמחים משלמים עבוד  הלימודים.

העלייה ארצה

ההורים שלי החליטו לעלות לארץ כשהייתי בן 22 וכאשר הם עלו לארץ אני נשארתי בהולנד כדי לעבוד בחברת מכנס. הגעתי לבקר את ההורים שלי בחגים של שנת 1973, בדיוק כשהתחילה מלחמת יום כיפור ואחריי המלחמה החלטתי להישאר בישראל.

בארץ הכרתי את ריקי אשתי ונולדו לנו ארבעה ילדים: מיכל, יונתן, יעל ואורית. השירות הצבאי שלי היה מקוצר כי הייתי עולה חדש, נשוי עם שני ילדים ולכן עשיתי טירונות מקוצרת של ארבעה חודשים בחיל הנדסה קרבית ואחר כך העבירו אותי לרבנות הצבאית.

לאחר שעליתי ארצה עבדתי בחברת פרידמן שהייתה חברת תנורים ומקררים שהיום לא קיימת. החלפתי אנשים שגויסו לצבא למלחמה במשרדים ואחרי שהם חזרו חיפשתי עבודה קבועה. מצאתי עבודה בחברת נחושתן שגם היא כבר לא קיימת היום. הייתי אחראי על לקוחות במכירות של מתכות ואחרי שבע שנים עברתי לחברה אחרת באותו תפקיד. בשנת 1985 הקמתי חברה עצמאית של ייבוא ומכירת מתכות, עד היום.

קישור לסרטון הראיון של סבא חיים בו הוא מספר על חלומותיו

הזוית האישית

אור: היה לי מהנה מאוד להקשיב לסיפור של סבא, למדתי דברים חדשים עליו שלא ידעתי קודם.

סבא חיים: מאוד נהניתי לשבת עם אור ולספר את הסיפור שלי.