החיים בדו קיום – אלה טובישביץ
שמי אלה טובישביץ, נולדתי בחיפה בשכונה שנקראת ואדי ניסנס. היום השכונה היא ערבית לחלוטין. כשאני נולדתי השכונה הייתה מעורבת: פליטים מהשואה, ערבים מוסלמים, ערבים נוצרים, ויהודים מכל העדות – בליל של ריחות וטעמים. בבית דיברתי יידיש, ברחוב דיברתי ערבית. את העברית למדתי רק כשהגעתי לגן.
בילדותי עברנו את תקופת ה"פדאיון", כך נקראו המחבלים של אז, בשנות החמישים. לא היה פחד ברחובות, הייתה ערבות הדדית בין כל השכנים, בלי הבדל של דת גזע ומין. בהיותי בגיל העשרה הוריי החליטו שהגיע הזמן לעזוב את השכונה בגללי. בהיותי נערה שאינה מודעת לסוגיית יהודים וערבים, הם פחדו שמא אתאהב בנער ערבי.
עזבנו את השכונה המעורבת לטובת שכונה יהודית. המעבר היה לי קשה בגלל החופש והפתיחות שהייתה בשכונה הקודמת לעומת השכונה חדשה. לימים הבנתי את הוריי. היום אני מסתכלת בנוסטלגיה ובעצב על מה שקורה במדינה, כי שנות ילדותי מוכיחות שאפשר גם אחרת. בני אדם יכולים למצוא את המשותף ולא להדגיש את השוני.
אלה וצביקה בימי ראשית ההיכרות שלהם בחיפה בשנות ה60
הזוית האישית
הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית התקיימה בבית הספר אלחריזי, תל אביב, תשפ"ג 2023, בהנחיית המורה המובילה את התכנית, אתי מונוביץ'.
אלה טובישביץ תרמה סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו על הקישור: מילדות בואדי ניסנאס לבגרות בכרמיאל
מילון
ואדי ניסנסואדי ניסנאס (בערבית: وادي النسناس) היא שכונה בעיר התחתית של חיפה, שנמצאת בין שדרות הציונות במערב, רחוב שבתאי לוי בדרום, רחוב הנביאים במזרח ורחוב אלנבי בצפון. מספר תושביה כ-8,000 נפשות. בשכונה ובסמוך אליה נמצאות כנסיות. (ויקיפדיה)
ציטוטים
”היום אני מסתכלת בנוסטלגיה ובעצב על מה שקורה במדינה, כי שנות ילדותי מוכיחות שאפשר גם אחרת“