מאגר סיפורי מורשת

התלמידים לירון יאמין ואגם בן דוד מתעדים את סיפורה של סבתא רחל כלופה בתכנית הקשר הרב דורי במסגרת המעורבות החברתית.

סבתא רחל מספרת

החוויות והזיכרונות שלי מתקופה השואה בלוב

בלוב דיברנו בשפה הערבית. שהיינו קטנים הייתה מלחמה, לקחו אותנו במשאית ולא כל כך ידענו מה עומד לקרות אני רק זוכרת שמאוד חששנו ושאמא שלי הרגיעה אותנו ואמרה לנו שאין ממה לפחד. בלוב היה לנו רכוש רב ובזמן המלחמה הנאצים גזלו למשפחתי את כל רכושם. בנוסף באותה תקופה נערכו פרעות של הערבים כנגד היהודים ובהם הערבים היו תופסים את היהודים ברחוב והיו מתעללים בהם ואפילו בחלק מהמקרים הורידו ליהודים את הראש. מזיכרוני פעם אחת תפסו אישה בהריון וחתכו לה את הבטן.

ממאי 1942 הוקמו מחנות הסגר ליהודי לוב, ומחנות מעצר קטנים הוקמו בשולי הערים טריפולי ובנגאזי. החל ביוני 1942 פורסמו בלוב צווים שהטילו הגבלות כלכליות קשות על יהודי לוב. ביולי 1942 נערך מפקד כללי של היהודים בלוב ,ועל הגברים היהודים בני 45-18 הוטלו עבודות כפייה. יתר על כן פרעות טריפולי החלו בנובמבר 1945 בהם פשטו הערבים לבתי כנסת ובתי מסחר של יהודים. בפרעות נרצחו 132 יהודים ומאות נפגעו ביניהם היו בעיקר נשים וילדים. במהלך הפרעות נשרפו תשעה בתי כנסת ו- 813 בתי עסק יהודים נהרסו. הפרעות נמשכו מ- 4 בנובמבר עד להתערבותם של הצבא הבריטי ששלט בלוב ב- 7 בנובמבר.י. אבי השתתף במלחמה נגד האיטלקים ובמאבק נגד הנאצים וניסה להגן עלינו במהלך הפרעות של הערבים.

אמונה ומסורת

בחגים היתה לנו מסורת ואמונה שסבבה סביב מאכלים בכל חג. האמנו שלכל מאכל יש את הסגולה של ועשינו הכל על מנת לקיימו. המסורת הייתה משהו מקודש.

למשפחתי היום כמה מנהגים כמו:

בחגים המרכזיים כמו פסח וראש השנה היה נהוג שהבן הבכור צריך להישאר עם הוריו לחגוג את החג.

בנוסף בראש השנה נהגנו להכין מאכל מיוחד שנקרא אסיד מאכל זה עשוי מקמח ורוטב חריף עם דגים ובמוצאי כיפור נהגנו לעשות אותו מתוק כדי שהשנה תהיה מתוקה.

יתרה מכך בראש חודש ניסן מכינים בסיסה מאכל זה עשוי משעורה, כמון, כוסברה, שומר וחיטה. טוחנים את כל הדברים הללו לאבקה כמו תבלין. ובאותו יום בערב שמים אותו בקערה מוסיפים תמרים, צימוקים, סוכר, שמן ושומשום לאחר מכן מערבבים את זה עם מפתח דבר המסמל פרנסה טובה שתהיה מברכים על זה ואוכלים ובמה שנשאר שמים תכשיטים מזהב עד הבוקר.

אסיד

ישנו עוד מנהג שבו אחרי חג הפסח היינו עושים מימונה, רק שאצלנו להבדיל מהמרוקאים אנחנו מכינים לחמניות עם ביצה באמצע ואופים בטאבון. את המנהגים הללו נהגנו לעשות בלוב ואנחנו עושים עד היום בארץ ישראל. המתכונים למאכלים והמנהגים עברו במשפחה. אנחנו נוהגים לשמר את זה ולא שינינו אותם עד היום.

בראש השנה היו ברכות עם הראש של הכבש ורימונים וכמובן שכל הברכות הרגילות בפסח היה מנהג לשחוט כבש בבית, היינו קונים כבש למשך שבוע מאכילים אותו והשוחט היה מגיע לבית שלנו לפני החג ושוחט את הכבש.

בפורים היה מנהג להכין משלוחי מנות מכל מיני ממתקים מסורתיים כמו ״מקורט״: עוגייה מסולת ממלואה בתמרים , ״בבלה״ – עשוי מקמח בצק דק שמסננים אותו וטובלים בדבש

חיי החברה של פעם נרקמו בעיקר בשכונה

יש לי כמה חברי ילדות מהעבר חלקם נפטרו אך נשארו כמה מהם בחיים כמו וואסינה שגרה במושב שדה עוזיה שזהו המושב בו גדלתי ובו גרו הוריי. עזיזה גרה באשקלון והיא מתקשרת אליי מדי פעם. היינו מטיילות בארץ ומדי פעם נסענו לתל אביב ביום העצמאות והלכנו למרתונים ולהליכות. אני, אחיי וגם חברותיי שיחקנו בחמש אבנים מחבואים ובקפיצה על חבל היינו משחקים אחה"צ בבתים ובחצרות כל יום עד שגדלנו.

בניגוד למה שהיו המשחקים באותה התקופה, כיום רוב בני הנוער משחקים במשחקים ווירטואליים כמו פיפא, סוני, פלייסטיישן, משחקי טלפון במשחקים האלה ישנה אפשרות לשחק כנגד חבר, גם אם הוא לא נוכח איתך וזה ההבדל העצום בין התקופה של פעם לתקופה של היום פעם היו נפגשים בשעה קבועה כדי לשחק משחק והיום אנשים אינם קובעים ויוצאים לשחק בשעה קבועה בשכונה והכל מתנהל בצורה טכנולוגית למרות שכיום רוב בני הנוער מתנהלים בצורה טכנולוגית, עדיין ישנם ילדים שיוצאים אחר הצהריים נפגשים ומשחקים תופסת ומחבואים.

גדלנו בלוב אבל לא טיילנו, היה אסור לנו לצאת מהבתים ומהשכונה הקרובה משום שבהתחלה המצב עם הערבים שהיו גרים סבנינו היה טוב אך אחרי כמה שנים המצב התדרדר והיה מאוד מסוכן להסתובב.

סיפור מיוחד שנשמר בזיכרוני  

יום אחד דודה שלי ביקשה מהבת שלה שאני אלך איתה לשוק לקנות ביצים היא נתנה לה כסף וכשהיינו בדרך עצר אותנו ערבי ואמר לבת דודתי: "לאן את הולכת?" היא ענתה לו שהיא הולכת לקנות ביצים לאימא שלה הוא שאל אותה: "איפה הכסף?" והיא הראתה לו את הכסף. הוא אמר לה: "בואי אני אכניס לך את הכסף לכיס מאחורה".  והיא הייתה מאוד תמימה ונתנה לו, הוא לקח את הכסף ושם בכיס שלו ושם לה בכיס במקום כסף, במקום דף נייר ריק. שהגענו לשוק היא לקחה את הביצים ובאה לשלם על הביצים והוציאה את הכסף מהכיס וראתה שזה דף נייר. חזרנו הביתה בלי הביצים ואימא שלה שאלה אותה: "איפה הביצים?" ואני סיפרתי לה על המקרה שהיה. אימא שלה ענתה ואמרה אם הוא היה אומר לך ״תבואי איתי״ היית הולכת? ..…

הסיפור מעיד על התמימות שהייתה לנו והקלות בה נתנו אמון באנשים ולכן המבוגרים הגבילו אותנו.

מעמד הנשים

לא למדתי בבית הספר בגלל שהיה אסור, מאוד רציתי ללמוד בבית הספר כיום אני לא יודעת לכתוב ולקרוא בעברית. חגגו בר/בת מצווה רק הבנים חגגו את בר המצווה בעלייה לתורה, היינו מכינים סעודה לאורחים, לבנות לא חגגו בת מצווה באותה תקופה היו לי ארבעה אחים שלהם חגגנו לפי המנהג הנ״ל כל אירוע שהיה באותה תקופה התנהל בצורה מצומצמת משום שזוהי הייתה תקופת הצנע בארץ ישראל.

כשאני הגעתי לארץ ישראל והקמתי משפחה היה לי חשוב לשמור על המסורת ולחגוג לכל ילדיי ונכדיי בר מצווה. לנכדותיי היה לי חשוב לעשות את כל מה שלי לא היה לי כבת.

רחל בחתונתה

הזוית האישית

המסר של סבתי רחל: צריך ליהנות ולנצל כל דקה של טוב בחיים, לא תמיד הכל הולך חלק בחיים, אבל הסוף תמיד שווה.

התלמידים לירון יאמין ואגם בן דוד: זוהי תכנית מאוד מיוחדת, שמענו את הסיפורים של הסבים והסבתות שלנו וכתוצאה מכך השכלנו רבות וריגשנו אותם. למדנו שלסבים ולסבתות שלנו ובכלל לדורות הקודמים לא היה קל, הם סבלו במשך חייהם: אם זה בעבודות או בכל דבר אחר ולכן אנחנו צריכים לכבד אותם ואת מה שהם עשו. ברגע שאנחנו מקשיבים, מתייחסים לסיפורים שלהם ברצינות, אנחנו מודעים יותר למה שהם עברו, והפרופורציות שלנו בחיים משתנות. מפסיקים להיות קטנוניים, מפונקים ולומדים לא לקבל את הכל כמובן מאליו.