מאגר סיפורי מורשת

סבתי צילה, נולדה בשנת 1962, בגוני שבגאורגיה.

לסבתא שלי היו אמא, אבא, ושתי אחיות שגרו ביחד. היו לה גם דודים וסבא וסבתא שגרו באזור.

בילדותה, סבתי הלכה לבית הספר כמו כל הילדים, ולפעמים אפילו הבריזה משעורים עם הכתה שלה.היא הייתה משחקת הרבה במשחקי כדור כמו מסירות וכדומה. כשהייתה קטנה אסון קרה במלחמה, בן דוד שלה, שהיה חייל במלחמת העולם השניה, נעדר וחשבו שהוא מת. זה היה מאוד קשה למשפחה ובמיוחד להורים שלו ותמיד בבית שלהם היה שקט. אחרי 7 שנים הוא חזר הביתה. המשפחה מאוד שמחה ושאלו אותו מה קרה לו והוא אמר שהוא נפצע והגרמנים תפסו אותו, ועוד כמה חיילים בשבי, ולקחו אותם למחנה. יום לאחר מכן היו אמורים להוציא אותם להורג. הם ידעו שעדיף להם לנסות לברוח כי ככה או ככה הם ימותו. לפנות בוקר הם ברחו והגרמנים ראו אותם ורדפו אחריהם. הם התחבאו מתחת לגשר במשך שלושה ימים. הגרמנים חפשו אותם והם היו צריכים לאכול את הירוקת שגדלה על האבנים בשביל לשרוד. אחרי שהגרמנים ותרו הם ברחו ורצו קילומטרים, ולא הרבה זמן אחר כך, חזרו שוב למלחמה. אחרי כמה שנים דוד של סבתא שלי נפצע במלחמה, הלך לבית חולים, ואחרי שנתיים חזר הביתה. ביוני, בשנת 1973, סבתא שלי עלתה לארץ עם אמא שלה ואחיות שלה ועוד מהמשפחה. שאלו אותם לאן הם רוצים ללכת? סבתא שלי, האחיות שלה, ואמא שלה הלכו לבאר שבע ושאר המשפחה לחיפה.

בגאורגיה היו הרבה שידוכים, ודודים של סבתא נפגשו בשידוך שמאד הצליח להם. כשרצו לשדך היו יוצאים כמה חברים לסרט עם “המשודכים” ומנסים לשדך אותם. סבתא שלי, לפני שהיא עלתה לארץ, רצו לשדך לה מישהו. שדכו לה מישהו מהשכונה ובמשך שמונה חודשים הם הכירו ולבסוף הוא הפך לסבא שלי. לסבתא שלי היה חלום להגיע לארץ והיא הצליחה ועלתה לארץ עם המשפחה שלה.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בביה"ס אשל הנשיא