מאגר סיפורי מורשת

שמי אדוה, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה אני משתתפת השנה עם סבתי, נעמי קניג, אנו מתעדות סיפור מחייה במאגר המורשת של התכנית.

סבתא נעמי מספרת: “נולדתי בשנת 1955 תשט"ו בבני ברק, ליד רמת גן. הוריי דיברו בגרמנית ובדנית ואני, בשל סקרנותי להבין מה הם אומרים, למדתי את השפות. אני בת בכורה, יש לי שתי אחיות ואח. היה לי קשר מיוחד עם אחותי הקטנה תרצה, הייתי בת שתים עשרה כשהיא נולדה. כשתרצה הייתה בכיתה א' אני כבר שירתי בצבא בנח”ל.

אהבתי מאוד ללכת לפעולות בבני עקיבא, אהבתי לסרוג, היו לי סבא וסבתא בשוויץ ואהבתי לכתוב להם מכתבים. כתבתי בעברית והם למדו את השפה כדי להבין את מה שכתבתי, להרבה חברות שלי לא היו סבא וסבתא בכלל, כי הם נרצחו בשואה. כל כמה שנים הפלגנו באונייה במשך ארבעה ימים לשוויץ כדי לבקר אותם והיינו מבלים איתם את כל החופש הגדול.”

תמונה רב דורית

התמונה צולמה בתאריך 13.10.1978, בתמונה אפשר לראות ארבעה דורות: סבתא אולגה (סבתא של סבתא נעמי), סבתא רות (אימא של סבתא נעמי), סבתא נעמי ועל ברכיה יושבת אביטל, דודה שלי. התמונה צולמה בבני ברק בחצר ביתה של סבתא רות. סבתא אולגה הגיעה לביקור במיוחד משוויץ מבית מגוריה, כדי לראות את הנינה הראשונה שלה, אביטל. בין ביקור לביקור של סבתא אולגה, שלחו לה בדואר הרבה תמונות של כל המשפחה ובעיקר של אביטל כי לא היו אז טלפונים.

ארבעה דורות בתמונה אחת 

פסח בבני ברק

סבתא מספרת: “בבני ברק יש אווירה מיוחדת מאוד לפני החג. אנשים מביאים את הכלים שלהם להכשרה והגעלה. יש הרבה חביות עם מים רותחים בשכונה, ונערים ואנשים מבוגרים עוזרים להם להטביל את הכלים בחביות. המשפחה שלי התגוררה באותו בניין עם הדודים שלנו. בכל שנה חגגנו את ליל הסדר איתם. הילדים למדו במשך השנים את כל המנגינות מסבא אורי (אבא שלי), כפי ששר אותם בגרמניה ובדנמרק. סבתא רות (אימא שלי), הייתה נרדמת באמצע הסדר כי עבדה קשה מאוד לפני החג. אהבתי מאוד את המאכלים של פסח, את המצות ואת הבגדים החדשים שקנו לנו לכבוד החג. כשהסתיים ליל הסדר, יצאנו לגינה לרקוד בשמחה ועשינו “תחרות” שכונתית מי מסיים את ליל הסדר יותר מאוחר. זה היה חג נהדר”

הזוית האישית

סבתא נעמי: אני שמחה שאדוה בחרה בי מכל הסבים והסבות לבוא למפגשים. היה מעניין ומרגש לחזור ולהיזכר בחוויות הילדות שלי.

הנכדה אדוה: נהניתי מאוד לפגוש את סבתא בבית הספר, ובעיקר מההזדמנות לבלות עם סבתא רק אני והיא, מה שלא קורה הרבה, ולשמוע סיפורים וחוויות מילדותה.