מאגר סיפורי מורשת

שמי משה שפיר, ונולדתי בשנת 1935, בעיראק ובעיר בגדד.

שם מיוחד יש לי, יחיד במינו גם בעברית וגם בערבית. (השם בערבית ואלקרים: פירוש המילה חסד אלוהים)

שמו של אבי היה יעקב שלום, ושם אמי היה פרידה, (הפירוש – יחידה). הורי גידלו אותי, בעיראק בגדד.

עליתי מעירק לישראל בשנת 1950, טסנו כשעתיים במטוס והיה לי קושי רב. בעיקר לעזוב משפחה וחברים שנשארו בעיראק.

מלחמת העולם השנייה התחילה כשהייתי ילד בבית הספר בעיראק. ובמלחמת העולם הראשונה עוד לא נולדתי. סבא שלי (אבא של אמא שלי) נלחם במלחמת העולם הראשונה ונהרג, לפני שנולדתי.

כשגדלתי הלכתי לגן ולבית הספר ובשניהם למדתי ערבית. לפני שסיימתי את בית הספר היסודי, עליתי לארץ עם הורי והאחים שלי. (שמות האחים שלי עזרא, חנה, משה, רפאל ושלמה. בארץ גדלתי בקיבוץ נאות מרדכי, למדתי בקיבוץ ,ארבע שעות לימוד וארבע שעות עבודה כל יום כנער. עבדתי במפעל ששמו תקסטין לייצור חוטים. והמשחקים שהייתי משחק היו משחקי כדור, כגון כדורגל כדורעף וגם שחמט. אני אהבתי ואוהב עד עכשיו היסטוריה, וממש אוהב לשחק שחמט. אהבתי לשחק את רוב משחקי הכדור שהיו בילדותי. בעיקר כדורגל וכדורעף.  אלו הדברים שהיה אפשר, ושהייתי עושה כשהייתי ילד ונער. השתתפתי בהרבה משחקים ותחרויות (ללא פרס) עם חברי לישוב בשחמט וריקוד, אחרי שעברתי לישראל.

סיפור הכרותי עם אשתי החל, כשביקרתי את אחי רפאל כמעט כל יום, ובאה גם השכנה שלו לבקר. שניהם היו פותרים תשבצים יחד, אבל הם נתקעו כמעט בכל שאלה, אז עזרתי להם הרבה,  והשכנה ואני התאהבנו, והיא היום אשתי, סבתא שלך.  וככה הכרנו.

התגייסתי לצבא בגיל שבע עשרה וחצי, ורציתי להתנדב לצנחנים. הסמל אמר שאני לא יכול להתקבל, כי היה לי משקל נמוך. בערב ההוא הגיע המפקד של הצנחנים אריאל שרון,   והוא רצה שכל החיילים החדשים ינסו להתנדב לצנחנים. המפקד אמר לי לנסות לאכול מנות כפולות ולהשמין המון, וככה הגעתי וקבלו אותי לצנחנים. שמרתי הרבה בגבולות של עזה, ויצא לי להשתתף בכמה פעולות תגמול. נלחמתי בכל המלחמות חוץ ממלחמת השחרור. בשנת 1954השתחררתי והתחלתי לעבוד.

ושנתיים אחרי (ב1956) פרצה מלחמת סיני. ב 1967 פרצה גם מלחמת ששת הימים (מצרים ירדן סוריה לבנון (וישראל) ונצחנו את כולם. במלחמת יום הכיפורים קיבלתי את צו ההתייצבות באיחור, לכן איחרתי להתייצב ביחידה שהוצבה ברמת הגולן. כשהגעתי רוב חיילי היחידה נפגעו ואני הוצבתי ביחידה חדשה. המלחמה האחרונה שהשתתפתי בה היא מלחמת לבנון הראשונה. אחריה, השתחררתי מחובת מילואים.

גלגולה של טבעת

בעיראק היה נהוג שגברים ענדו טבעות. אבא של סבא שלי העביר את הטבעת בין הבנים במשפחה, עד שהתגלגלה הטבעת לידי.  בבוא היום, אעביר את הטבעת אל עידו שהוא הנכד (בן)  היחיד של סבא . (הטבעת רק לבנים). אני מעריך שהטבעת בת יותר מ-200 שנים.

הטבעת שעוברת בין אב לבנו במשפחה

הזווית האישית

עידו: היה לי כיף מאוד, נהנתי ללמוד על סבא שלי, ועל העבר וילדותו. היה לי חשוב ללמוד עליו ולכבד את זמנו, במיוחד אהבתי את הסיפור של איך סבא וסבתא שלי הכירו.

סבא משה: היה מאוד כיף שהקשבתי לעידו ועשיתי את זה מתוך שמחה ומהלב. שמחתי שיכולתי לעזור לו בחיים ואני שמח שאני יכול להדריך את הנכד שלי בשמחה ואהבה. המטרה שלי שלנכד שלי תהיה יותר הבנה בדברים אלו.