מאגר סיפורי מורשת

אנו, שגיא ליברמן וישי אברה, תלמידי כיתה ה'2 בבית ספר נגבה הראשון לציון. במסגרת תכנית הקשר הרב דורי אנחנו מתעדים את הסיפור של: סבא שלמה ליברמן, סבא של שגיא מצד אביו.

סבא שלמה מספר על בית ההורים

אבי, וולודיה ליברמן נולד בעיירה גניצ'סק באוקריינה. אמי, ליזה ליברמן, נולדה בוורשה שבפולין.

לסבא יוסף מצד אימא, היו חמישה אחים. כאשר החלה מלחמת עולם השנייה ברחו שלושה אחים של סבא וולודיה, הם הגיעו לסיביר ברוסיה. שני אחים של סבא רבא לא רצו לברוח לרוסיה ונשארו בפולין. האחים שנסעו לרוסיה הגיעו בסוף לאוזבקיסטן לעיר הבירה, טשקנט. שם אימא שלי הכירה את אבא שלי שהגיע אחרי מלחמת העולם השנייה, הוא היה חייל בצבא האדום והם התחתנו.

העלייה לארץ

עלינו לארץ בשנת 1957 עם כל המשפחה. ההורים שלי, וולודיה וליזה ואחי הקטן באונייה. הגענו למעברה בנוף ים. קיבלנו צריף קטן עם ארבע מיטות, ארבע כיסאות ושולחן. שם התחלנו לחיות ולחפש עבודה. הייתי בן שמונה, בכיתה ב' בבית הספר. לא ידעתי את השפה, לא הכרתי אף מילה בעברית. הייתי יושב בכיתה כמו בובה, לא הבנתי אף מילה. לאט לאט המורים עזרו לי ללמוד את השפה, היכרתי חברים ושחקתי איתם.

תמונה עליונה – 1955 בגן ילדים מתשקנט אוזבקיסטן. אני בן חמש לפני העלייה ארצה

תמונה תחתונה – אחרי העלייה ארצה 1957, מפגש משפחתי עם כל מי שעלה מאירופה

אני השלישי מימין למטה – בשמונה

הילדות

גרתי במעברה ליד הים ושם שיחקנו בכדור ובריצות על חוף הים. היכרתי חברים שהיו וותיקים, שגרו בוילות מפוארות והם הזמינו אותי לשחק איתם בבתיהם. שיחקנו בגולות, גוגואים וכדורגל.

1957-1962 בצריף במעברת נוף ים, במרכז למעלה רביעית  מימין אמי לאה ז״ל

יושבים למטה, שלישי מימין אבי ולודיה ז״ל וכל השאר הם אנשים שבאו לעזור לנו

אחר כך אבא שלי התקבל לעבודה בלוד, עזבנו את המעברה בהרצליה ועברנו לגור ברמלה. התקבלתי לבית ספר חדש ואחרי שנתיים ברמלה ההורים שלי קנו דירה בצפון רמלה. עברתי לבית ספר אחר ושם למדתי עד כיתה ח'. בהמשך עברתי לבית ספר מקצועי ושם למדתי חשמל.

חברי ילדות

היו לי חברים שגרו לידי, שמותיהם: שמואל, יוסף, אריה, צביקה וברוך. תמיד היינו משחקים ביחד בשכונה כדורגל, גוגואים, מחניים עם עוד קבוצה ובערבים לפעמים היינו מדליקים מדורות ושמים תפוחי אדמה.

טיולים ופנאי

היינו נפגשים כל המשפחה ביחד, והיינו יוצאים לצעדות בכל הארץ בגלבוע, כנרת, הר הכרמל ועוד. בשעות הפנאי שיחקנו כדורסל, כדורגל וטניס, או משחקים בגינה ליד הבית, תופסת, מחבואים וקלאס.

חגים וחגיגות

ט"ו בשבט  – למדתי בבית ספר חקלאי, בו גידלנו ירקות וגם גידלנו דבורים לדבש. בט"ו בשבט ישבנו כל המשפחה בערב ושרנו שירי ט"ו ואכלנו פירות יבשים. פעם בשנה אכלנו את הירקות שגידלנו בגינה. בט"ו בשבט עשינו תהלוכה גדולה עם כל בית הספר עם שתילים ביד ושתלנו שתילים חדשים.

פסח – היינו נפגשים כל המשפחה המורחבת, קוראים את ההגדה של פסח, מכינים מאכלים מיוחדים לפסח כמו דג ממולא (גפילטפיש) וקניידלך, מברכים על צלחת הפסח, שרים שירי פסח ושותים הרבה יין. בסוף הארוחה הילדים היו מחפשים את האפיקומן, ומי שמוצא מקבל מתנה.

געגוע לעבר: מאכלים מיוחדים של אימא שלי, כמו הדגים (גפילטאפיש) קרפלך, ורניקה, קניידלך,  פילאף.

השירות הצבאי

בשנת 1967 אחרי מלחמת ששת הימים. אני בן 19 לוחם בשריון חטיבה 401 מול תעלת סואץ מצרים

1968 – מלחמת התשה בעמדת קרב. בתעלת סואץ

1969 – מלחמת ההתשה בתוך בונקר במוצב תעלת סואץ

1983 – הילדים שלנו של מרים אשתי ושלי, מאיה הבכורה בת 10 אייל בן 6 וגידי בן שנה

המשפחה המורחבת עם חמשת הנכדים: אמיר ונועה התאומים של מאיה, אופק, שגיא ואלה 

עץ המשפחה שלנו

קישורים לסרטוני התיעוד

קישור לסרטון – שלמה מספר על העלייה לארץ, ההסתגלות והשירות הצבאי 

קישור לסרטון – סבתא מרים וסבא שלמה מספרים על הקמת המשפחה

קישור לסרטון – שלמה ליברמן על המסר והתובנות

הזוית האישית

שלמה ליברמן: היה לי נעים לספר לדור הצעיר, הילדים הקשיבו עם הרבה רצון להבין מה היה בעבר. פרוייקט מעניין מאד התרגשנו להעביר את הנושא החשוב לדור הצעיר מאד נהנתי. כל הכבוד.

שגיא הנכד: למדתי על עצמי שאני רבע פולני, רבע הונגרי, רבע תימני ורבע מרוקאי. למדתי שסבא היה במלחמות קשות בצבא וניצח. היה לי כיף לעבוד עם הקבוצה שלי, למדתי הרבה דברים חדשים. היה לי לכיף בתכנית במיוחד עם סבתא וסבא.

ישי החבר: למדתי על כך שפעם לא היתה לנו מדינה ועכשיו יש לנו מדינה.