מאגר סיפורי מורשת

שמי חזי הלוי, נולדתי בשנת 1953 בעיר רחובות, ישראל. אמי ואבי נולדו בעיר בגדאד, בירת עיראק. בעיר זו אמי ואבי התחתנו, ונולדו להם ארבעה ילדים. עליית היהודים הגדולה מארץ עיראק לישראל התרחשה בשנים 1950-1951, עלייה זו נקראת "עזרא ונחמיה". הוריי עלו בעלייה זו לארץ, ופה נולדו להם שלושה ילדים נוספים.

העיר בגדאד בירתה של עיראק, התאפיינה בעושרה הכלכלי והתברכה בכל תחומי הכלכלה. היהודים שחיו בעיר זו היוו גורם עיקרי בתעסוקה במסחר, בתעשייה, בניהול ובמגזר הפיננסי. אבא שלי למד באסכולת שאמאש בבגדאד. המאפיין המיוחד בלימודים באסכולה זו הוא שכל הלימודים נלמדו בשפה האנגלית. דבר זה הקנה לכל התלמידים את ידיעת השפה האנגלית על בוריה. אבי היה איש משכיל מאוד, הוא סיים לימודי חשבונאות בבגדאד בשפה האנגלית.

כאשר הוריי עלו לארץ בשנות החמישים, מעט מאוד אנשים ידעו את שפת האנגלית. כשנציגי המדינה שהייתה בתחילת התהוותה הבינו את הפוטנציאל הטמון אצל אבי בידיעת השפה האנגלית, הציעו לו עבודה באופן מיידי במשטרה כמתורגמן הטלקסים שמגיעים מחו"ל ומהאינטרפול, וכן תרגום מעברית לאנגלית לטלקסים שנשלחים לחו"ל ולאינטרפול. עיסוק זה היה חשוב מאוד למשטרת ישראל בקשריה הראשונים עם האינטרפול וחו"ל, אבי עסק במשרה בכירה מאוד וחשובה מאוד למשטרת ישראל. לאחר כשנתיים, אבי החליט לעזוב את המשטרה. הוא עבר לעבוד במשרדי מס הכנסה בתל אביב, בתחום אותו למד בעיראק- חשבונאות. אבי עבד הרבה שנים רבות במשרדי מס הכנסה בתל אביב ועד ליציאתו לגמלאות. אמי לא עבדה.

אני למדתי בבית הספר היסודי הממלכתי בעיר רחובות. הייתה זו תקופה מיוחדת ומהנה בה בילנו עם המשפחה, נהנינו מארוחות יחדיו, עזרנו במטלות הבית, אך התקופה הייתה גם מאתגרת מבחינה כלכלית. למשל, כאשר הייתי בכיתה א' ו-ב' למדנו בין השעות 12:00 עד 16:00, לא יכולנו להגיע לבית הספר מהבוקר מפני שהיה מחסור בכיתות, לכן תלמידי הכיתות הגבוהות למדו מ-08:00  עד 12:00. באותה תקופה המצב הכלכלי היה מאוד קשה, לא היה לי תיק, לכן הייתי מגיע עם שקית ניילון לבית הספר ובה הציוד שלי. בבית הספר הייתי פוגש את אחותי, היא בדיוק הייתה מסיימת את לימודיה ומעבירה אלי את תיק הלימודים, חלקנו יחד את התיק.

בתקופת ילדותי הייתה תקופת הצנע בארץ, תקופה בה היה חוסר בהכל, חילקו תלושים למזון, לא היו מספיק בגדים ולא היו מספיק נעליים וסנדלים. כאשר נקרעו הסנדלים, בזמן בו הם היו בתיקון, נאצלתי להסתובב יחף, דבר זה לא היה חריג כלל וכלל, מאחר ולא היו הרבה סנדלים באותה תקופה, הרבה ילדים בגילי הלכו יחפים. כך שיחקנו יחדיו כולם ברחוב במשחקי כדור, אותו יצרנו מערמת סמרטוטים, שיחקנו תופסת, מחבואים, שבע אבנים ונהנינו יחדיו.

לאחר סיום בית הספר התגייסתי לצה"ל. שירתי בתור קצין בדרגת רב סרן וביצעתי מספר תפקידים שונים. כאשר פרצה מלחמת המפרץ חששו מאוד ממלחמה כימית. בזמן זה פיקדתי על תחנת אב"כ, תחנה זו הייתה מהותית מאוד, שם חילקנו ערכות אב"כ לכל תושבי מדינת ישראל. תפעול התחנה היה מהותי על מנת להוריד את הלחץ והחרדה באוכלוסייה ולדאוג לאזרחים. תפקיד זה היה מענין ומאתגר.

לאחר הצבא למדתי ועבדתי במספר תפקידים בחברות שונות. תוך כדי הכרתי את אשתי אילנה, התחתנו ונולדו לנו שלושה ילדים ובהמשך נכדים ונכדות. עבדתי בבנק תוך כדי לימודי הדיפלומה הבנקאית והייתי מורשה חתימה בבנק. לאחר מכן עברתי לחברה תעשייתית גדולה המייצרת כבלי כוח וחשמל ושימשתי בתפקיד סגן מנהל אגף השיווק והכלכלה של החברה. לאחר תקופה ארוכה של עבודתי בחברה התעשייתית, עברתי לעבוד בחברת הייטק ששיווקה בין היתר את כל הציוד ההיקפי של המחשוב וכן תחנות עבודת מחשב לחברות עסקיות. בחברת ההייטק עבדתי באגף הכספים של החברה בתפקיד ניהול.

הזוית האישית

סבא חזי ועמית: בזווית אישית נאמר, אני ונכדי עמית, שנהנינו מאוד בזמן העבודה על התיעוד, היה לנו כיף בבילוי בזמן איכות יחדיו. עמית נהנה מאוד לשמוע את סיפורי הילדות, על בית הוריי, להכיר את החיים בתקופה אחרת, את מאפייני הדור, וכן נהנינו מאוד יחדיו בפעילות בבית הספר.