החיים באיילת השחר
בתקופה שהייתי ילדה הלימודים התחלקו לבית הספר היסודי שהיה עד כיתה ח' ומכיתה ט' היה תיכון. כשגמרתי כיתה ח' הייתי צריכה לעבור לחיפה ושם למדתי תיכון בבית ספר שנקרא ויצ"ו ,שם למדתי תפירה.
בתקופה זו אחותי התחתנה בקיבוץ איילת השחר. ביקשתי מאמי שתאשר לי לעבור לחיות בקיבוץ שכל כך רציתי לגור בו.
ביררנו את כל מה שצריך לעשות ובכיתה י' הגעתי לאיילת השחר.
הצטרפתי לכיתה שהיו בה ילדים שנולדו בקיבוץ ועוד כמה ילדים שלא נולדו בקיבוץ וגם לא היו להם הורים בקיבוץ, לכן קראו להם "ילדי חוץ". החיבור בין שתי הקבוצות היה קצת קשה כי היינו צריכים להוכיח את עצמנו שגם אנחנו יכולים לעשות את כל מה שבני המשק יכלו לעשות, אם זה טיול אם זה עבודה או כל דבר אחר.
השתדלתי להתנהג כמו ילדי המשק כדי שיקבלו אותי לחברת הילדים ושאצליח להשתלב בניהם. תמיד עזרתי בטיולים לילדים אחרים וגם כמובן עזרה בכל דבר כגון הכנת אוכל וניקיון הכלים.
בכיתה יא' אחות שלי עזבה את הקיבוץ ובאותו זמן גם אמא שלי היתה בקיבוץ, והן רצו שגם אני אעזוב את הקיבוץ. אבל אני לא רציתי כי הרגשתי שנקלטתי בחברת הילדים. נשארתי בקיבוץ בלי משפחה ולכן אחת הבנות מהכיתה אימצה אותי למשפחתה, כי כך היה נהוג. לימים היה לי חבר מבני משק.
יותר מאוחר התגייסתי לצבא וכעבור זמן מה התחתנתי ונולדו לי ילדים. עד היום אנחנו חיים בקיבוץ עם הילדים והנכדים ואנחנו מאושרים.
הזוית האישית
שרה אגוזי השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי בשנה שעברה והעלתה את סיפורה
מילון
ילדי חוץילדים שלא נולדו בקיבוץ והשתלבו בקיבוץ ללא ההורים
איילת השחר
אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר הוא קיבוץ בעמק החולה ליד חצור הגלילית השייך למועצה אזורית הגליל העליון. לצד היישוב נחשף היישוב הקדום חצור, ובכניסה לקיבוץ הוקם בתכנון האדריכל דוד רזניק מבנה ייחודי לאצירת העתיקות שנחשפו במקום. בזכות מיקומו של היישוב ליד גבול הצפון הוא שימש כנקודת מעבר חשובה למעפילים מסוריה ולבנון לארץ ישראל. כמו כן, לאורך השנים קלט היישוב עולים רבים מרחבי אירופה.
ציטוטים
”אנחנו חיים בקיבוץ עם הילדים והנכדים ואנחנו מאושרים. “