מאגר סיפורי מורשת

שמי מרים וקנין נולדתי בשנת 1957, בעיר ווארזזט שבמרוקו. שם ההוריי סוליקה ומחלוף חזיזה עלינו ממרוקו בשנת 63. הגענו למושב מיד אחרי העלייה.

עלינו ממרוקו למושב במושב הייתה אווירה משפחתית חמה ונעימה זה אהב את זה, זה עזר לזה, התעסוקה הייתה בעיקר בישוב, לגדל עופות ועצי פרי.

מאוד אהבתי את האווירה במושב אין הרבה מה לעשות לילדים שם חוץ מללכת לבית ספר ולחזור לא היה לנו שום פעילויות היה משעמם מאוד מלבד מפגשים של ימי שישי ושבת כל השכבה היינו נפגשים בבית הכנסת בתפילה ולכן בשבילי זה היה מאוד טוב כי זה היה המפגש היחיד שהיינו ולכן חיכיתי כל הזמן שהשבת תגיע  וכל שבת שנגמרה חיכיתי לשבת הבאה בגלל המפגשים עם החברים מהישוב.

המפגש בתפילה היה בשבילי חוויה שנשארה בי מאוד לאורך שנים. בעצם זאת הפעילות שהייתה לנו.

אחרי ארוחת שישי היינו נפגשים שוב ביחד. לא היו פעילויות אחרות זה רק מה שהיה, החיים במושב היו פשוטים ודלים והיינו מאוד נהנים בשבת ביחד. למחרת בבוקר היינו הולכים לבית כנסת והיינו נפגשים כל החברות והמשפחה. לא הייתה לנו שום פעילות כמו היום, עדיין לא היה בני עקיבא או עזרא לא היה כלום. רק אנחנו ביחד היינו נפגשים ומשחקים והולכים לטייל ביחד ביישוב.

לאחר כמה שנים כשהישוב גדל שנוספו עוד משפחות והתחלנו ללכת ביחד ויצרנו אווירה כמו של בני עקיבא. היינו יושבים מדברים וצוחקים עם השכנים ועם החברות, הרגשנו ממש חופש בחיינו והיה ממש כיף. כולנו הכרנו אחד את השני יותר והיינו ממש נהנים ביחד היינו מכבדים לכולם ומבשלים לכולם. היינו כמו משפחה אחת כל היישוב ביחד. דאגנו אחד לשני לא סירבנו לעזור אחד לשני, אם אחד היה מבקש משהו כולם רצו לעזור לו ורצו לעשות לו טוב הייתה אהבת חינם מה שנקרא, ברוך ה'.

ולאט לאט אם השנים כמובן הפעילות הזאת הפסיקה כי כבר הגענו בערך לכיתה ז' וההורים לא כל כך הסכימו לנו וזה לא היה מתאים מבחינתם כי היינו ממש על הגבול והם דאגו לנו.

בתקופת החופש הגדול היה קטיף פירות והיו מגיעים גם משפחות מורחבות שהגיעו לעזור ולהיות איתנו והיה ממש אהבה גדולה. פעם בשנה הם היו מגיעים לעזור לנו בקטיף, היינו ממש נהנים איתם, זאת הייתה בשבילי חוויה שאי אפשר לשכוח. זה היה התעסוקה של החופש הגדול, לא היה יותר מזה, גם לא הכרנו משהו אחד.

הזוית האישית

סבתא מרים: "זה סיפור הילדות שלי, אני מאוד נהנתי היו גם קשיים אבל תמיד להסתכל על החיובי, שיהיה לכולנו רק טוב בעז"ה."