מאגר סיפורי מורשת

שמי עמרי עמית, השתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי תיעדתי והעלתי את את סיפורו המרתק של סבי יוסי רומנו. סבא יוסי נולד לבית משפחת רומנו בשנת 1942, בעיר בנגזי שבלוב. סבא עלה עם משפחתו לישראל כשהיה ילד בן שבע, בשנת 1949. בחרנו להביא סיפור מיוחד שסבא סיפר לי מתקופת מלחמת ששת הימים.

 סבי בצעירותו

המוכתר של העיר יריחו

סבא מספר שבתחילת מלחמת ששת הימים הוא נכנס יחד עם החיילים לעיר יריחו. אלה היו הימים הראשונים של המלחמה. לאחר יומים, סבא יוסי נפגש עם המוכתר של העיר יריחו על מנת לקבל ממנו מספר מידע ופרטים על העיר. השיחה בין סבא יוסי ומוכתר העיר התארכה והייתה ביניהם תקשורת טובה, הם התיידדו מאוד.

המוכתר שיתף פעולה ואמר לסבא יוסי שהוא מעוניין לעזור לו באופן מיוחד וגם לעזור לצבא ולספר להם על כל דבר שירצו לדעת על הצבא הירדני, אבל היה לו תנאי אחד חשוב, הייתה לו בקשה אחת, הוא סיפר לסבא יוסי, שכל משפחתו ברחה דרך גשר אלנבי לעמאן בירדן והוא מבקש שיעזרו לו ויחזירו את כל בני משפחתו ליריחו.

סבא אמר לו: "אבדוק את הבקשה שלך עם המפקד שלי בדרגת סגן אלוף ואחזור אליך עם תשובה, אם זה ניתן לביצוע". למחרת היום סבא נפגש עם מפקדו, סגן האלוף, וסיפרי לו על השיחה שלו עם המוכתר ועל בקשתו של המוכתר להחזיר את בני משפחתו לירדן ליריחו. נאמר לו על ידי הקצין, שבעוד כמה ימים מחזירים את כל המשפחות שהיגיעו בבריחתם לגשר אלנבי ובטח ביניהם גם משפחתו של המוכתר.

סבא נפגש שוב עם המוכתר וסיפר לו שהבקשה שלו התקבלה ובימים הקרובים יחזרו כל המשפחות לבתים שלהם ביריחו. המוכתר שמח מאוד. השיחה ביניהם התנהלה כמובן בשפה הערבית. המוכתר כל כך שמח ולא ידע איך לפצות את סבא על  הבשורה המשמחת, למרות שסבא בעצם לא עשה דבר.

מאותו היום נרקמה בין סבא יוסי והמוכתר של יריחו חברות.  המוכתר הזמין את סבא לבוסתן שלו בלב העיר יריחו. סבא  מספר שהוא  לא ראה בחייו דבר שכזה: "כל פרי שיכול לגדול בתנאים של העיר יריחו היה שם. המוכתר אמר לי: 'הנה המפתח של הבוסתן והמפתח של הבית שלי ושל החוות הבקר שלי, מהיום אתה יכול לבוא הנה מתי שאתה רוצה ולקחת מה שאתה רוצה – כל מה שיש לי – זה כמו שלך".

סבא יוסי ממשיך ומספר:

"ישנתי אצלו בבית, לאחר יומים לקחתי אותו ברכב שלי לבית שלי לארוחת ערב. המוכתר השתכר והתחיל לספר כמה שהם סובלים מהשלטון הירדני והוא מאוד שמח מהשלטון של ישראל עכשיו יהיה להם טוב יותר. למחרת בבוקר עשיתי לו טיול בעיר פתח תקווה והחזרתי אותו ליריחו. כבר באותו יום קניתי ממנו כמה פרות ועגלים והמון כבשים, שילמתי לו בכסף ישראלי. זאת הייתה עסקה מצוינת בעקבות הקנייה פתחתי חנות אטליז במרכז העיר בכל הזמן הפרות והכבשים היו בחצר הבית שלי במקום לא מגודר.

בכל בוקר, בשעה מוקדמת מאוד, היה מגיע אלי שוטר  הביתה ואומר לי: 'הכבשים שלך עצורים בתחנה, תבוא לזהות אותם ותיקח אותם'. הדרך היחידה שהייתה לי לקחת אותם הייתה ברגל – וכך הם הלכו ברגל בחזרה לביתי. אני נסעתי ברכב וראיתי אותם מתוך הרכב שלי. בעזרת מקל ארוך שהייתי מוציא מהחלון הרכב הייתי מנווט אותם כדי להמשיך ולהגיע למקום. בדרך כל הנהגים שנסעו מאחורי בחלקם צחקו ובחלקם היו עצבניים וכעסו.  סיפור זה הפך לשגרה מדי יום, עד שפתחתי את החנות וארגנתי מקום סגור בו איכסנתי את הכבשים.

בוקר אחד אשתי אומרת לי שהיא לא מוצאת את הבן הקטן שלנו, מוטי, שהיה בן השנתיים. היא אמרה שהיא מחפשת אותו הרבה זמן ולא מוצאת אותו. הגעתי מיד הביתה ומצאתי אותו בין הכבשים ושמחנו מאוד.

הסיפור הזה  כל בני המשפחה זוכרים ואנו ממשיכים לספר אותו גם לנכדים.

הזוית האישית

עמרי עמית, השתתף בתכנית הקשר הרב דורי ותיעד את סיפורו המרתק של סבו יוסי רומנו.