מאגר סיפורי מורשת

שמי נדב, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד חפץ שעובר במשפחתנו מדור לדור, כפי ששמעתי אותו מסבתי, צילה.

החפץ שעובר במשפחה שלנו מדור לדור החפץ הוא מנורה. הכל התחיל לפני הרבה זמן, כשסבתא רבתא רבתא שלי נחמה ואחותה הופרדו במהלך השואה. אחותה של סבתא רבתא נחמה עברה לאמריקה. הן נפגשו בפעם הראשונה לאחר 60 שנה בשנת 1972, כשאחותה הגיעה לראשונה לבקר בישראל.

אחותה של סבתא רבתא רבתא שלי הביאה להם 100 דולר במתנה. סבתא רבתא אמרה לסבא רבא: "בוא נשתמש בכסף ונקנה משהו לבית." אז הם קנו מנורה. כשסבתא רבתא שלי עברה דירה, היא לא רצתה לקחת שום דבר חוץ מהמנורה הזו.

כשסבתא רבתא שלי וסבא רבא שלי נפטרו, דודה ודוד שלי עברו להתגורר בדירה שלהם. כשהם עברו לבית של הסבים הם לא רצו את המנורה, אז סבתא שלי לקחה אותה ואחסנה אותה בארגזים. אמי סיפרה לי שלפני חמש שנים, כשהיינו בתהליך בניית הבית שלנו, הגיע השלב של קניית מנורות. בני משפחתי, שלא הכירו את סיפור המנורה, למדו עליו מסבתי צילה. סבתי שיתפה שאמה – סבתא רבתא שלי – הופיעה בחלומה ואמרה לה: "תשתמשו במנורה".

אמי וסבתי היו נרגשות מאוד מחזרת המנורה לחיי המשפחה. הן לקחו אותה לחנות וביקשו לחדש את המנורה.

המנורה מוצבת בביתי עד היום, ונעביר אותה הלאה לדורות הבאים. אני גאה לדעת את הסיפור מאחורי המנורה של סבתא רבתא נחמה.

הזוית האישית

נדב הנכד המתעד: מאוד נהניתי מהתכנית. ברמה האישית, הסיפור שגיליתי במסגרת התכנית הפתיע אותי מאוד, לא ציפיתי לסיפור כזה מעניין על מנורה שעוברת במשפחתנו במשך הדורות. לולא היינו מספרים סיפורים מדור לדור, לא הייתי יודע כלל על קיום המנורה או ההיסטוריה שלה. אני לוקח מהסיפור את התובנה שיש ערך רגשי לחפצים אישיים, וחשוב להעביר אותם בין הדורות.