מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי מלכה ג'מי. נולדתי בשנת 1958בתוניסיה. לאבי קוראים חיים, לאמי קוראים גזלה, יש לי שש אחיות וארבעה אחים.

עברנו לצרפת כשהייתי בת שלוש אבל אני לא זוכרת את המעבר, כי הייתי קטנה מדי. לחבריי הטובים קראו סברינה, מישל וסימו, הכרתי אותם בצרפת. בילדותי שיחקתי באופניים ורולר. רולר היה המשחק האהוב אלי וכשאני רואה את הנכד שלי משחק בזה, זה מצחיק אותי להיזכר בי משחקת בו.

בשעות הפנאי, שיחקתי עם אחותי בבובות. לבית הספר בו למדתי לא היה שם. למדו שם שפה, מתמטיקה וריקוד. אני אהבתי את שיעור גאוגרפיה וספורט בגלל שבאמת אהבתי את המקצועות הללו, לא בגלל המורה. בנוסף ללימודים, היו לנו סיורים לימודיים, אבל לא היו מסיבות. בבית הספר הייתה תלבושת אחידה. הייתי ילדה טובה בבית ספר וגם בבית. בבית ספרי היה חדר אוכל וכולם אכלו ביחד, אהבתי במיוחד פירה ודג וכמעט לא היו ממתקים, אפילו לעשירים לא היו הרבה ממתקים.

הייתה מוזיקה בלי קצב ואני רקדתי בלט לכיף, היו לנו שיעורי מוזיקה, אהבנו את הזמר קלוד פרנסואה, זו מוזיקה פופולרית. אני הכי אהבתי את השיר "כמו כל הזמן" אבל אני כבר לא שומעת אותו. רקדנו בבית הספר הרבה. היו לנו טלפונים בבית, אבל לא יכולנו להתקשר מחוץ לבית. שמחתי מאוד כשקיבלתי את הטלפון נייד עם ההתפתחות הטכנולוגית.

אני ובן זוגי הכרנו בשידוך. היינו חברים ואז התחתנו. היה לי קשר עם בעלי העתידי כי אמי הכירה לי אותו ואנחנו בני דודים שניים. לא דיברנו הרבה עם ההורים על השידוך אלא פשוט התחתנו. בעבר וגם היום, לא היה לי קשר קרוב עם אמי, המשפחה שלנו לא עשתה דברים חווייתיים ביחד.

נולדו לנו שישה ילדים, קוראים להם: חיים, דוד, מנחם, נטלי, סונדי, ולבנה. גרנו בפריז.

בעלי ואני התחלנו לחזור בתשובה. זה היה קצת קשה, אבל עשינו את זה. בעלי נפגש עם הרב, הקשר בניהם התהדק והוא הרגיש רצון עז להתחבר לדת. הוא חזר ראשון בתשובה ואני אחריו.

כשהייתי קטנה היה לנו מתכון משפחתי של קציצות מאוד טעימות. כל פעם שאמי נכנסה למטבח, זה מה שהיינו מבקשים ממנה. עקבתי אחריה על מנת לראות האם היא מכינה את הקציצות האהובות עלי בעודן חמות, כשאז הן הכי טעימות. בזמן ההכנה היא שמה את כל המרכיבים בתוך קערה גדולה ואני כל הזמן נדנדתי לה שאני כבר רוצה לאכול אותן. זהו מתכון משפחתי סודי ולכן לא אפרט אותו כאן (אבל הוא מאוד טעים!!).

היום אני חיה בצרפת עם בעלי וחלק מילדיי. בני דוד עלה לארץ לפני תשע שנים. כיום אנו מחלקים את זמננו: חצי שנה אנחנו חיים בצרפת וחצי שנה בישראל, יש לנו דירה בנתניה.

הזוית האישית

סבתא מלכה: ריגש אותי מאוד שהנכדה שלי התעניינה בי והקשיבה לסיפור חיי.

מאיה הנכדה המתעדת: הרגשתי שיותר התקרבתי לסבתא בזכות תכנית זו ותיעוד הסיפור.