מאגר סיפורי מורשת

שמי אריאלה דר (אבני) נולדתי בעכו בשנת 1958 להוריי פנינה ומשה (ז"ל).

יש לי שלושה ילדים: מור (אמא של ניר) ניצן ותום. כיום אני גרה בטבעון, אני בת שישם וארבע ויש לי שבעה נכדים: ניר, רני, פלג, ברי, מאיה, גאיה, ושי ואני מאוד אוהבת לבלות עם המשפחה, כמה זמן שרק אפשר.

אני רוצה לספר על תמונה וזיכרון ששחזרתי ביחד עם ניר בקשר הרב דורי.

בתמונה מהעבר בכותרת, רואים אותי, את אחותי שרה, את הוריי ואת כל המשפחה והחברים הטובים שלהם. התמונה צולמה בבת המצווה של אחותי שרה, במסעדה הכי מפוארת בעיר חיפה ( "אברמוביץ'" מסעדה רומנית).

אבי גמר להקריא את הברכה שלו ואז אמר: "ועכשיו אריאלה תברך את שרה, ואתם יודעים  שלשרה אנחנו קוראים "שורלה" ולאריאלה אנחנו קוראים "ארקלה" ועכשיו, ארקל'ה תברכי את שורל'ה. ואז פתחתי את הנייר ולא הפסקתי לצחוק כי שורל'ה הצחיק אותי, ואז כולם צחקו  איתי כי הצחוק שלי היה מצחיק. לקח הרבה זמן עד שהצלחתי להירגע, ולהקריא שורה אחת ברצף. סיפרתי לנירי את  הסיפור והיא צחקה גם.

עוד אחד מהנושאים שניר ראיינה אותי עליו הוא חלומות ילדות:

אחד מחלומות הילדות שלי היה להיות רקדנית בלט מפורסמת. רציתי לרקוד במופעים גדולים, תחרויות ועוד. בסופו של דבר, החלום כבר לא ניתן להשגה, כי שכחתי ממנו וכשנזכרתי כבר העדפתי להיות מורה בבית ספר, ולהיות עם ילדים. אמרתי לניר שגם אם רוצים להיות מורה, זה כרוך בהמון מאמץ ולא משנה מה רוצים לעשות, בכל עבודה צריך להשקיע. סיפרתי לניר על החלום שלי והיא סיפרה לי שהחלום שלה היה (ועדיין) שיהיו לה אחים גדולים. אמרתי לניר שבסופו של דבר לא יכולים להיות לה אחים גדולים, אבל גם אחים קטנים זה בסדר.

ניר ראיינה אותי גם על חפץ שעובר אצלנו במשפחה.

אני הבאתי שני ספלים. הספלים הגיעו אליי דרך סבתא רבתא של ניר, תמר, אמא של עפר, סבה של ניר. הספלים נשמרים  בארון הזכוכית הגבוה במזנון שלי, כדי שהנכדים הקטנים לא יוכלו לשבור אותם. החפץ ברשות משפחתי מאז חתונתם של סבא ספל (רפאל) וסבתא תמר. הספלים עשויים מקרמיקה, הם בינוניים, מעוטרים בקישוטים של פרחים ובקצוות זהב.

הסיפור של שני הספלים הוא: כשסבתא תמר וסבא ספל התכוונו להתחתן, השכנה שלהם גברת גרטרוט, שמאוד היה חשוב לה שיקפידו על אופן הגיית השם 'גרטרוט', הביאה להם שני ספלים ואמרה להם: "כל ספל מסמל את האופי והייחודיות של כל אחד מכם, אבל עדיין הם תמיד ביחד וזה מה שאני מאחלת לכם."

בחנוכה בשנת 1999, כשסבא עפר היה חולה, הביאה לנו סבתא תמר את הספלים ואיחלה לנו איחול זהה וקיוותה שאולי יהיה נס וסבא עפר (בנה) יחלים.

הזווית האישית

סבתא אריאלה: היה ממש כיף לעבוד ם נירי על הפרויקט. היא הדריכה אותי מצוין ועזרה לי.

ניר: היה כיף ממש לעבוד עם סבתא על כל הפרויקט, ולהכיר את ילדותה.