מאגר סיפורי מורשת

שמי עירית וינברג, אלמנה עם ארבעה ילדים, שבעה נכדים מקסימים ועוד אחד בדרך. נולדתי בישראל ביפו, כיום אני בפנסיה ועד לפני כשנתיים עבדתי בעיריית הרצליה כדוברת העירייה.

משפחתי המורחבת

לסיפור התיעוד בחרתי לספר על סיפור העלייה לארץ של הוריי, הנרי וריטה מבולגריה, ההיכרות שלהם וזיכרונות הילדות שלי מבית הוריי, השזורים בארץ מולדתם בולגריה.

הוריי בצעירותם בבולגריה, בשנות המלחמה הצטרפו לתנועת הנוער הציונית. כל אחד מהם היה בפעילויות רבות ומגוונות למען העלייה לארץ ישראל. הם היו בתנועה לחוד ולא הכירו אחד את השני.

הוריי בצעירותם

בשנת 1948 הם עלו לארץ באוניית המעפילים שקראו לה 'פאן יורק'. בדרכם לארץ החזירו אותם הבריטים לקפריסין והם עגנו שם בתנאים לא טובים מספר ימים, עד שהגיעו לארץ. כאן הם הופרדו מהוריהם והם נשלחו לקיבוץ "בית השיטה".

בקיבוץ הם הכירו והפכו לחברים. שניהם נשלחו לשרת בצה"ל, בחיל הקשר. אחרי תום השירות הצבאי של אימא שלי הם עברו לגור ביפו בבית הוריהם, התחתנו והולידו אותי. מה שאיחד את הוריי זה שהם היו בכל כך הרבה דברים יחד: באונייה ובתנועת הנוער, אבל רק בארץ התאהבו והפכו לזוג.

זיכרונות ילדותי מבית הוריי שמלווים אותי עד היום, זו בובה שהייתי מקבלת כל שנה בתחילת חודש מרץ מהמשפחה של אימא שלי בבולגריה, לבובה קוראים "מרטיניצה". היה לי אוסף גדול של בובות כאלה שאני זוכרת עד היום ומתגעגעת אליו. הבובה הזאת מסמלת חג שנקרא "יום באבא מרטה", בעברית המשמעות היא: "יום סבתא מרטה". החג נחגג בתחילת מרץ, הסבתות במשפחה יוצרות בובות מחוטים דקים, אדומים ולבנים. הן תולות את הבובות על דש בגדיהם וכאשר מופיעה הסנונית הראשונה של האביב, כל נשות הכפר תולות את הבובות האלה על העצים וכל הכפר פורח בפרחי אביב ומקושט בבובות הקטנות האלו.

הזוית האישית

סבתא עירית: תוכנית הקשר הרב דורי תרמה לי רבות בקשר עם רוני נכדתי הבכורה, המפגשים השבועיים במהלכם סיפרנו אחת לשנייה על עצמנו, על החוויות שלנו בחיים ובכלל, גרמה לקרבה יותר גדולה ומעמיקה ביננו, הכרנו אחת את השני טוב יותר וממש נהניתי מזמן איכות עם רוני.

רוני הנכדה: התכנית תרמה לי הרבה בקשר עם סבתא, נפגשנו יותר, דיברנו, למדנו אחת על השניה, על העבר המשפחתי ובכלל התקרבנו מאוד. נהניתי מאוד להיות עם סבתא לבד.