מאגר סיפורי מורשת

אני סבא עמוס לביא נולדתי ב 1954 וגדלתי ביוקנעם המושבה.

למעשה כל חיי עד היום אני חי ביוקנעם. המושבה שלנו בילדותי הייתה מאוד קטנה, הכרנו כל משפחה, וידענו כל משפחה איפה גרה ובמה עוסקת. למעשה רוב המשפחות חיו מחקלאות. החקלאות של אותם ימים הייתה לא כמו היום. כמעט לכל משפחה היה משק. משקים באותם ימים היו בנויים מרפת של שלוש ארבע פרות, לול קטן ושטחים שבהם היו מגדלים ירקות. חשוב להדגיש שבימים ההם (לפני 50-60 שנה) כל המשקים החקלאים היו הרבה יותר קטנים מהמשקים של היום. החיים בזמן שאני הייתי ילד, היו מאוד פשוטים לעומת החיים של היום. כמעט לא היו מכוניות או טרקטורים. כלי הרכב הנפוץ היה סוס ועגלה, או אופניים פשוטים ולא אופניים כמו שיש היום, עם הילוכים. אני מאוד אהבתי את החיים בילדותי, למרות שאפשר לחשוב שהחיים היו מאוד דלים, ומסכנים. אחד הדברים היפים שהיו במושבה, ובעצם נמשכים עד היום, זה החגים שחגגנו ביחד.

החגים שחגגנו ביחד היו: פורים, יום העצמאות, וחג שבועות. זכורים לי במיוחד יום הזיכרון, וחג העצמאות שכידוע מציינים את יום הזיכרון לחללי צה"ל ובצאת יום הזיכרון חוגגים את ליל חג העצמאות, ולמחרת את יום החג עצמו. במקרה הבית שבו גדלתי, נמצא לא רחוק ממצבת הזיכרון, ועל יד הבית שלנו יש רחבה שקראנו לה הכיכר. לקראת יום הזיכרון היו מקשטים את המושבה בדגליי המדינה, ובמיוחד קישטו את הרחוב, שמוביל למצבת הזיכרון ולכיכר שבה חגגנו את החג.

מכיוון שאני גרתי קרוב למצבת הזיכרון ולכיכר, ההכנות לחג מאוד הרשימו אותי, ומאוד אהבתי אותם. ביום הזיכרון בשעות אחר הצהריים, התקיים טקס במצבת הזיכרון, וכל אנשי המושבה היו עוברים ליד הבית שלי בדרכם למצבה. כמובן שגם אני הלכתי להשתתף בטקס, והיו שנים שגם אני לקחתי חלק בטקס.

חשוב לי לציין שמצבת הזיכרון ממוקמת בגבעה שצופה אל העמק, וזה מוסיף לאווירה המיוחדת של הטקס. בתום הטקס אנשים היו מתפזרים כל אחד לביתו. כעבור שעתיים שלוש בצאת יום הזיכרון, האנשים שוב היו מתכנסים בכיכר שליד ביתי. בתור ילד הכיכר נראתה לי מאוד גדולה. היא הייתה מוקפת בדגליי המדינה, והקימו שם במה קטנה ותאורה חגיגית, ורמקולים שישמיעו שיריי חג. בראשית החגיגה היה נאום של ראש המועצה. אחר כך היו מופעיי ריקוד ושירה. היה גם כיבוד קל. אחריי הנאומים והמופעים, היו ריקודי הורה. בתור ילד נראה היה לי שלריקודים לא היה סוף. אני רוצה גם להזכיר שהריקודים היו לצלילי נגינת אקורדיון. אני ניזכר שהיה גם כיבוד שכלל פיתה וכדורים של פלאפל, ובעניי זה היה כיבוד של מלכים.

הזווית האישית

שירה: אני נהניתי לשמוע סיפורים מעברו של סבא, ולהכיר את המקומות שסבא היה בהם כשהיה ילד. נהניתי לדבר איתו על חוויותיו כשהיה ילד, ולשמוע את סיפוריו על ילדותו.

סבא עמוס: היה לי כיף גדול לשבת עם הנכדה שלי, ולהיזכר בימיי ילדותי, ובחוויות שמאוד הרשימו אותי, ומלוות אותי עד היום.