מאגר סיפורי מורשת

שמי אנדראה ברקוביץ נולדתי בשנת 1958 בבואנוס איירס, ארגנטינה.

השנה השתתפתי בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדיי אורי ויהודה. אני בת שישים ושלוש ומתגוררת כעת במגדל העמק, ונכדיי מתגוררים בקיבוץ יפעת. כשהייתי בת עשרים ותשע עליתי לארץ ישראל עם בנותי ג'סיקה וברבי (מיטל), שבאותו הזמן היו בנות שנתיים ושש, ועם בעלי נורברטו.

כשעוד גרנו בארגנטינה עבדנו יחד במכולת בבעלותנו, אבל המצב הכלכלי בארגנטינה היה מאוד רע, ולכן החלטנו לעלות לארץ ישראל. מהרגע שראיתי את ארץ ישראל התאהבתי בה, אבל בשנת 1994 התגרשתי מבעלי, ולכבוד יום הולדתה השניים עשר של ביתי ג'סיקה, חזרנו לארגנטינה ונשארנו שם עד שנת 2003. ג'סיקה וברבי מאוד אהבו את ארץ ישראל, ואני מאוד אהבתי לעבוד במאפייה במגדל העמק, "מור השחר". אחרי כמה שנים המאפייה נשרפה, ועברתי לגור בנהריה שם עבדתי במעדנייה.

כיום אני בפנסיה ומציירת לפרנסתי ולהנאתי. זהו תחביב שאהבתי מאז שהייתי ילדה קטנה. את הצד האומנותי שלי קיבלתי מאימא שלי. אני זוכרת שהיא אהבה לתפור והייתה לה כרית סיכות שתמיד רציתי לגעת בה, ואמא שלי כל הזמן אמרה לי לא ואני לא הקשבתי. אז יום אחד היא לקחה סיכה אחת, ודקרה אותי ביד, כדי ללמד אותי לא לגעת בה יותר. לא אהבתי להקשיב, והייתי ילדה מאוד שובבה. למשל, כשהייתי בת חמש, אחותי חגגה את יום הולדתה העשירי והייתה לה מסיבה עם כל החברות, אני חליתי באבעבועות רוח, והייתי במיטה. אמרתי לאחותי שאם היא לא תיתן לי לפתוח את המתנות שלה, אני אבוא לסלון ואדביק את חברותיה, היא מאוד כעסה, אבל לא הייתה לה ברירה והיא נתנה לי ואני הייתי מאוד שמחה.

עוד זיכרון שמח מילדותי היה חנות הצעצועים של הורי, מאוד אהבתי אותה, והחלק האהוב עלי היה כשצעצועים חדשים הגיעו, וזכיתי לראות את הכל כשסידרתי אותם עם אבא שלי, על המדפים.

הזווית האישית

יהודה ואורי: למדתי הרבה דברים חדשים על סבתא שלי והמשפחה. היה לי כיף בתוכנית הקשר הרב דורי.

סבתא אנדריאה: היה מאוד נחמד ומעניין. הצלחתי לספר לנכדיי סיפורי ילדות מחיי. והדבר הכי יפה שהיה לי זה לבלות איתם.