מאגר סיפורי מורשת

שמי שיר קידר, אני משתתפת השנה בתוכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני משתפת את הסיפור המשפחתי של סבתי אלונה דוד.

סבתא אלונה אימא של אימא שלי בת 61, היא נולדה בתאריך 13.8.1961, א' באלול תשכ"א, בעיר חדרה, בבית חולים "הלל יפה". היא גדלה בשכונת בית אליעזר בחדרה.

ילדות

סבתי היא הילדה השנייה מתוך שבעה אחים ואחיות. יש לסבתא שלי ארבעה אחים ושתי אחיות (אחת מהן נפטרה)  לא הורגשה העדפה כלשהי כלפיה בהשוואה לאחים שלה היו יחסים טובים בינהם מאז ועד היום.

סבתא התחנכה בגנים בבית אליעזר, למדה בבית ספר יסודי "פאר עם" מכיתה א' עד כיתה ח', היא הייתה תלמידה ביישנית, אבל מקובלת מאוד בחברה. היא אהבה ללמוד במרבית מהשיעורים, השיעור שהכי אהבה היה ערבית.  היא משיכה את לימודיה בבית הספר "מקווה ישראל" בתנאי פנימייה, ההסתגלות הייתה לה קשה. היה קשה לה להיות רחוקה מהבית, לכן לאחר שנתיים חזרה ללמוד בתיכון חדרה.

סבתא סיימה 12 שנות לימוד. בתום הלימודים החלה לעבוד כמזכירה בבית ספר "פאר עם" , בית הספר שבו למדה ביסודי. זה היה קצת מביך ומאד מרגש עבורה להגיע לשם ולהיות חלק מצוות המורים שלימדו אותה והפכו להיות קולגות שלה. לימים מחנך הכתה שלה היה המנהל והיא מזכירתו.

כיום סבתא עובדת בבית ספר בצמיחה כבר שנה חמישית. קיימים הבדלים משמעותיים בין בית הספר כפי שהוא היום לבין בית הספר בו סבתא למדה, כמו הטכנולוגיה שהשתנתה, שיטת הלימוד, המבנה והחברה.

 סבתא שלי, אלונה

סבתא גרה בילותה בבית קרקע קטן עם חצר גדולה, היו בו שלושה חדרי שינה. השכנות הייתה טובה, היו הרבה ילדים בשכונה. הם שיחקו יחד, לא היו גדרות בין הבתים ולא שערים בכניסה לבתים. הם היו חבורה של חברים טובים שעד היום סבתא בקשר איתם. סבתא אהבה לשחק במחניים, 5 אבנים, גומי, קלאס, חבלים, סולמות ונחשים, גולות ועוד. הם נהגו להסתובב יחד בשכונה, להיפגש וללכת לגני שעשועים.

ימי הולדת היו חוגגים בבית עם עוגה, בלונים ונרות בצורה מאוד צנועה. המתנה שזכורה לסבתא כמתנה האהובה עליה היא שרשרת זהב שקיבלה בגיל 18.

ההכרות עם סבא

סבתא שלי הכירה את סבא שלי בפארק שעשועים /לונה פארק חדרה היא הייתה בת 18 וסבא שלי היה בן 22. סבתא התלוותה לחברתה והלכו יחד לכיוון הפארק לפגוש את החבר שלה. החבר הגיע למפגש יחד עם סבא שלי יהודה, שהיה חבר טוב שלו וכך הם נפגשו לראשונה. סבא שאל את סבתא מה מספר הטלפון שלה, סבתא הוציאה דף נייר כתבה לו את המספר שלה, לא היו להם מספריים ולכן היא חתכה את הנייר במדויק עם היד. זה הרשים את סבא שלי מאוד. הוא נדלק עליה מהרגע הראשון.

למחרת סבא התקשר לסבתא שלי והם דיברו שעות וקבעו להיפגש. יומיים לאחר מכן נפגשו שוב. סבא בא מאליכין לאסוף את סבתא שהייתה גרה בבית אליעזר. הוא הגיע על הקטנוע שלו ומשם הם הלכו לכיכר חדרה לאכול סמבוסק בעיר, דיברו טיילו והכירו.

סבא וסבתא יצאו במשך שנה ואז יום אחד סבא בא לבית של סבתא שלי ולקח את סבתא לטיול לגבעת אולגה, לחוף הים. הם טיפסו על הר גבוה שהיה בחוף, לראות את השקיעה וסבא הוציא טבעת והציע לסבתא נישואים. הוא אמר לה מהיום בעוד חצי שנה אנחנו נשואים. כעבור חצי שנה הם התחתנו באולמי "דקל" בחדרה. סבתא הייתה רק בת 19 וחודשיים בלבד. היא התרגשה מאוד נהנתה מאוד בחתונה. מבחינתה זה היה ממש כמו לצאת למסיבה.

סבתא כזו צעירה התחתנה בלי להבין בכלל את משמעות הנישואים – האהבה ניצחה מאז ועד היום.

סבא וסבתא לא חגגו ירח דבש. בתקופה בה הם התחתנו היה נהוג לתת מתנות לבית (נידוניה) לכבוד החתונה כמו: מצעים, כלים, מעט מאוד אנשים הביאו כסף. המתנה שזכורה לסבתא במיוחד הם פמוטים לנרות שבת בציפוי כסף.

לאחר החתונה סבא וסבתא עברו לגור ביחידה קטנה (מחסן) בחצר של ההורים של סבא באליכין, בדירת מחסן קטנה. היו בה מעט מאוד רהיטים מה שנחוץ בלבד. הם רכשו מיטה, שולחן, ספה, כיסאות ועוד…

סבתא המשיכה לעבוד בבית הספר "פאר עם" כמזכירה וסבא עבד בתע"ש (תעשייה הצבאית) וניהל את החשמליה – חשמל רכב.

הדבר המשותף לסבא וסבתא שלי, ששניהם אוהבים לטייל, להנות מהחיים, לשמוע מוזיקה, להיות ביחד, לטפח את הגינה שלהם, את בעלי החיים שהם מגדלים בחצר: תרנגולות, כלבים, תוכים, עזים, ארנבות, ברווזים, אוגרים, ממש פינת חמד קטנה ויפה.

הבילויים המשותפים שסבא וסבתא שלי אוהבים לעשות ביחד הם: לנפוש בבתי מלון עם חברים מהעבודה, עם חברים, לצאת לאירועים, להופעות לארח חברים ולבלות במסיבות. נקודת החוזקה שלהם יחד זה תקשורת כבוד הדדי, פירגון, מילה טובה, הכלה, הבנה והרבה מאוד אהבה.

בגיל 20 סבתא שלי הפכה להיות אימא בפעם הראשונה, נולדה לה ילדה בשם: מורן דודה שלי. החלום של סבתא שלי היה להתחתן בגיל מוקדם להיות אימא צעירה וסבתא צעירה, כמו אימא שלה. סבתא שלי הרגישה כמו ילדה שמגדלת ילדה וקיבלה הרבה עזרה והדרכה מאימא שלה ומחמותה – סבתא זכתה להגשים את החלום שלה. החלום הנוסף שהיה לה הוא לבנות את בית חלומותיה, בית גדול ורחב ולגדל בו את ארבעת ילדיה יחד עם סבא שלי.

סבא וסבתא היו עם שתי בנות, (שאחת מהן היא אמי) הם הרחיבו את הבית שלהם, לילדים שיבואו עוד. המשפחה התרחבה ומונה שישה נפשות.

סבתי אלונה הפכה להיות סבתא לנכד הראשון שלה בגיל 44. קוראים לו ניב והוא אחי הגדול וסבתא מטורפת עליו במיוחד, לדעתי, בגלל שהעניק לה את התואר סבתא.

הערכים שסבתא שלי רצתה להעביר לילדים שלה הם ערכים של חינוך כבוד לבני אדם, מסורת, עזרה לזולת, נתינה ודרך ארץ. ההצלחה של סבא וסבתא שלי בחינוך ילדיהם באה לידי ביטוי היום בזה שיש לה ילדים מנומסים, מכבדים אחד את השני ואת ההורים שלהם. הילדים קיבלו יסודות טובים, היום הם מוציאים את זה לפועל.

המשפט שסבתא שלי רוצה להעביר לילדים והנכדים שלה זה "הזורעים בדמעה ברינה ייקצרו" ו"מעשה אבות סימן לבנים".

סבתא לא הייתה בצבא וגם לא בשירות לאומי. בתקופתה לא היה מקובל ונפוץ לנשים להיות בצבא. סבתא באה ממשפחה דתית שומרת מסורת. כשהיא סיימה את התיכון ישר התחילה לעבוד בעבודה הראשונה שהציעו לה. לפני 40 שנה לא הייתה מודעות כמו היום, היו לה אנשים שהיא הכירה שהמליצו לה על העבודה ואמרו שזאת עבודה טובה והיא הקשיבה להם.

לא היו לה יותר מידי שיקולים, לא היה מקום לחשוב יותר מידי רק שתהיה עבודה מסודרת ומכובדת. סבתא למדה ורכשה הרבה ידע מקורסים והשתלמויות, היא קיבלה הרבה ידע בתחום בעבודה והפכה להיות מנהלת משרד ראשית. סבתא מאוד אוהבת את העבודה שלה וחשה תחושת סיפוק. עד היום היא עובדת כמזכירה בבית ספר מה שנקרא חינוך.

סבתא קיבלה במשך השנים תעודות הצטיינות על עבודתה בבית ספר. משתתפת בכל הפרויקטים שיש בבית הספר, עובדת בבית ספר מכיל שיש בו הרבה הכלה ופרויקטים כגון: "טנקרים" שזה כמו חדר נגרות, מועצה ירוקה, מנהיגות צעירה ועוד…

יש לסבא וסבתא שלי ארבעה ילדים ושישה נכדים. מאז ועד היום (43 שנים) סבא וסבתא שלי ביחד ומאוהבים כאילו רק היום הכירו אחד את השנייה.

הזוית האישית

הנכדה שיר: אני רוצה לאחל לסבתא שלי רק בריאות ואושר שלא תפסיק לחייך ושלא תשתנה בשביל אף אחד כי היא מושלמת כמו שהיא. אני אוהבת אותה מלא ומאחלת לי אותה לעוד הרבה שנים טובות בלי עין הרע.

סבתא אלונה: שמחתי מאד ששיר בחרה בי, נהנתי מכל רגע איתה ומעצם זה ששיר גרמה לי להציף זכרונות מהעבר ומהילדות. שיר נכדתי המתוקה והבוגרת אני מאחלת לך הצלחה בכל, יש לך כשרונות – המשיכי לטפח אותם. אני גאה בך, את מכבדת, אוהבת לעזור ואת חלק מכולנו. אוהבת אותך תמיד!