מאגר סיפורי מורשת

שמי גלי, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סיפור חייה של סבתא שליף רחל אדרי.

רחל, סבתא שלי, נולדה בשנת 1939 בקזבלנקה שבמרוקו להוריה מסעוד ופיבי אביטן. יש לה עוד תשעה אחים: שתי בנות ושמונה בנים, היא הייתה הבת הבכורה. סבתא למדה בבית "הספר הצרפתי" (בית ספר יהודי) במשך ארבע שנים בלבד. בבית דיברו ערבית בניב מרוקאי ומחוץ לבית דיברו צרפתית שוטפת, הבית היה קטן, רחל סבתי גרה עם סבתא, סבתא רבא ושני דודים, היה צפוף מאוד.

היו לסבתא חברות בשכונה, עם אחת מהן היא בקשר עד היום ולאחרונה, לפני כחמש שנים איתרה אותה חברה נוספת – התברר שהיא על ערש דווי והן הספיקו להיפגש ממש לפני מותה. בגיל ארבע עשרה היא עזבה את בית הספר והחלה ללמוד תפירה. היא עבדה במרוקו כתופרת עד גיל עשרים ושלוש, אז עלתה לארץ.

רחל נאלצה לעבוד, היא החלה ללמוד תפירה אצל אישה מבוגרת ממוצא איטלקי שהכיר לה אביה, היא למדה אצלה במשך שנה ועזרה לה בתמורה לדמי כיס. רחל מאוד נמשכה לאופנה ורצתה להתקדם בתחום התפירה. היא שיתפה את אביה ברצונה, ואביה חיבר אותה לזוג בעלי עסק לתפירה. רחל עברה לעבוד אצלם בשכר מלא. הם היו זוג צרפתים יהודים מתבוללים שברחו מצרפת בשואה למרוקו. תפרו בביתם בגדי נשים. לבני הזוג קראו מוריס ומתילד בן-נון. רחל עבדה במשרה מלאה,היא מאוד נהנתה מהעבודה וגם מהחברה.רחל אהבה לבוא לביתם והרגישה בת בית.

בשלב מסוים הם דרשו ממנה לעבוד גם בשבת, דבר שלא היה מקובל בביתה מכיוון שהיה זה בית מסורתי ואביה היה מאוד ברור בעניין. לאחר שסירבה היא נאלצה "לקפוץ" בין עבודות שונות עד שיום אחד היא החליטה לחזור לעבוד אצל הזוג גם במחיר של עבודה בשבת. היא פנתה לאביה והציבה בפניו עובדה ואין שום דבר שיעמוד בפניה, וזה בגלל שהיא אהבה מאוד את המקום, את החברות לעבודה וגם בשל החיבור המיוחד עם הזוג, שמאוד אהבו אותה, היא הרגישה שאהבו אותה יותר משאר העובדות. מוריס נהג לקרוא לה "מון שרי" ולא בשמה הפרטי. פעם אחת, כשהייתה חולה, אביה לקח אותה לרופא, היא קיבלה זריקות וביקשו ממנה לנוח בבית ובמקום לנוח בביתה היא העדיפה לעבוד. מוריס דאג לה ובכל יום הוא הביא אחות נזירה שתטפל בה ותיתן לה את הזריקה. למרות המחלה היא העדיפה את המצב הזה מאשר להישאר בבית.

לאחר שנים רבות, הזוג, יחד עם משפחתם, החליטו לעזוב את מרוקו ולחזור בחזרה לצרפת. הם אספו את כל העובדים וסיפרו להם שהם החליטו לעזוב. העובדים ובמיוחד רחל היו מאוד עצובים כי הם היו קשורים לזוג, מוריס ומתילד הציעו לעובדים שכל אחד יתפור לעצמו מה שהוא רוצה כמחוות תודה ומתנת פרידה. סבתא תפרה חליפה לעצמה אבל היה מעיל שהיא מאוד נקשרה אליו, מעיל ארוך, אפור כולו פרווה – מעיל מאוד יקר.  היא ביקשה אותו והם נתנו לה אותו בשמחה. בגלל שהם אהבו אותה כל כך, הם הציעו לה לבוא איתם לצרפת, לעבוד ולחיות איתם כבת בית, אך אבא שלה לא הסכים.

שנים לאחר מכן, שכבר עלתה לארץ והספיקה להתחתן וללדת ילדים, פגשה חברה מאותה תקופה שעבדה איתה יחד עם זוג הצרפתים והם העלו זיכרונות מהתקופה שעבדו יחד, על כך שנהנו לעבוד אצל בני הזוג אהבו וכיבדו אותם מאוד.

סבתא רחל, אחותה וחברה קרובה מהעבודה

הזוית האישית

גלי הנכד המתעד: נהניתי מאוד מתכנית הקשר הרב דורי ומהתיעוד ביחד עם סבתי. היה חשוב לי מאוד לראיין את סבתא, לשמוע מפיה על החיים במרוקו ועל ילדותה וחייה, תמיד חשבתי שאני מכיר אותה היטב ומסתבר שלמדתי עליה המון דברים חדשים ומרגשים. העבודה על התכנית קירבה אותי לסבתא ונהניתי מהזמן שביליתי בחברתה וגם עם אבי שהסיע אותי – סבתי גרה רחוק ממני – וליווה אותי. בתהליך ביליתי זמן איכות עם שניהם.

סבתא רחל היקרה, אני מאחל לך להאריך ימים אותם תבלי עם בני משפחה אהובים וחברים. בריאות איתנה, אושר ושמחה. אני מאחל לך שתספיקי לטייל בכל המקומות שאת רוצה, תהני ותעשי דברים בשביל עצמך, דברים שלא היה לך זמן או יכולת לעשותם. אני יודע שאת מאוד אוהבת לרקוד והייתי רוצה שתחזרי לעשות זאת. אני מאחל לשנינו שנזכה לחוויות רבות ביחד, טיולים, ביקורים, ארוחות משפחתיות ושיחות נעימות. אני אוהב אותך מאוד.

סבתא רחל: גלי האהוב, אתה נולדת ביום פורים ביום הכי שמח וצבעוני בשנה, אני מאחלת לך שכל חייך יהיו כאלה. שתהיה בריא, שמח ומאושר. שתצליח בכל מה שרק תרצה, אני יודעת שאתה מוכשר מאוד ואתה תגיע רחוק. אל תשכח להנות בדרך, לצבור חוויות וסיפורים אותם אתה תעביר ביום מן הימים לילדים שלך. אני מקווה שנמשיך להנות ביחד שיהיו לנו עוד הרבה טיולים כמו הטיול המשותף האחרון שלנו בו נהניתי מכל רגע איתך. לספר לך על ילדותי היה מרגש מאוד עבורי, אני אוהבת אותך מאוד.