מאגר סיפורי מורשת

פלורה רייס, תושבת פאלאס להבים, נולדה בארגנטינה, בעיר בואנוס איירס, בשנת 1939.

פלורה ספרה לי שהחיים שלה בארגנטינה היו טובים, היא חיה בארגנטינה לפני כל ההגבלות וההתייחסות הקשה כלפי יהודים.

״מבחינת חברות, היו לי חברות אבל תמיד הייתה התחושה שיש גבול שמעבר לו, אני לא יכולה להיות כי אני יהודיה״ כך מספרת פלורה.

היא מוסיפה שאף פעם לא הרגישה שארגנטינה עשתה לה רע, אבל היא לא הייתה רוצה שהבן שלה יגדל תחת סטיגמה ובגלל שהוא יהודי, ידחפו אותו לפינה, וזאת אחת הסיבות שעלתה לישראל. המשפט הזה שפלורה אמרה לי מאוד נגע לליבי, הוא אמנם בא מתוך דעה אישית שלה ובחירה שלה אבל זה משפט שמייצג הורים אשר עשו עלייה עם ילדיהם מהסיבה הזאת, שהילדים שלהם לא יסבלו בגלל שהם יהודים.

פלורה מספרת כי בעלה רצה לעבור לעבוד בישראל בתחום שבו עסק בארגנטינה, והיא יחד עם בעלה וילדם הקטן בן השנתיים ותשעה חודשים, עלו לארץ בתאריך 25/8/1963.

״בארגנטינה המשכורות לא היו גבוהות אז לא היה לנו כסף לאולפן פרטי ללימוד עברית, לכן העדפנו לעבור לגור בקיבוץ, אבל הם לא היו מוכנים מבחינת ארגון לקבל זוג עם ילד״.

אחד הקשיים שפלורה שיתפה אותי בו הוא שכאשר הגיעו לישראל הם היו אמורים לעבור לגור בקיבוץ ״עין שמר״ אך היה קושי לקבל זוג יחד עם תינוק מכיוון שהקיבוץ לא היה מאורגן לכך.

פלורה מספרת שזה היה הקיבוץ הראשון אשר קיבל עלייה של זוג צעיר ותינוק. בגלל שהמעבר של הילד התעכב ב 4-5 חודשים, פלורה נשארה לשמור על הבן ובינתיים הקורס ללימוד עברית התחיל והייתה צריכה להדביק את הפער לבדה תוך שלושה חודשים.

לאחר שנה ששהו בקיבוץ, פלורה ומשפחתה עברו לבאר שבע, לשכונה ד׳. בעלה קיבל עבודה בדימונה והיא בדיוק ילדה את בתם השנייה ואחרי ארבע שנים התחילה לעבוד בבית החולים סורוקה, בתור כוח עזר.

תחילה עבדה במחלקה נוירולוגית, אחר כך עברה לפנימית א׳ וסיימה את עבודתה בסורוקה במחלקה נפרולוגית, לאחר 31 שנים של עבודה בבית החולים.

פלורה מספרת לי בגאווה על המשפחה אשר יצרה פה בארץ. על הבן והבת, על הנכדים והנינים ועל כל הסובבים אשר יקרים לה ועל כמה היא שמחה שעברה לפאלאס וגילתה על עצמה דברים חדשים. לדוגמה, שיש לה זיכרון מוזיקלי, משהו אשר לא נתנה לו חשיבות עד היום, ועל כישרון הציור שלה שמעולם לא מימשה עד שהגיעה לפאלאס. בנוסף היא מספרת לי על החוגים שהיא נמצאת בהם כמו אומנות על עץ או חוג הפעלה של המוח. היא נמצאת גם במקהלה של פאלאס והצליחה להתחבר לחברות שם ומה שהכי מנחם אותה זה שהיא אף פעם לא מרגישה לבד וכיום היא במקום מאוד שליו ומאושר.

הזוית האישית

תאיר: הכרתי את פלורה במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי ויצא לי לפגוש אישה מקסימה, בעלת סיפור חיים מרתק עם המון תעצומות נפש שנדיר לראות כיום. לשמחתי, יצא לי לפגוש את פלורה מספר פעמים וליצור איתה קשר שהוא מעבר לתכנית – קשר חברי לכל דבר. גילינו ששתינו מאוד מתחברות לעולם המוזיקה אז היא הזמינה אותי לקונצרט שהתקיים בפאלאס- מפגש שמאוד נהניתי מהאותנטיות שבו. החוויות שצברתי עם פלורה גרמו לי לחשוב על העתיד שלי, על הדרכים בהן הייתי רוצה לצבור חוויות, על מקומות שהייתי רוצה להיות בהם… מאוד נהניתי מהקשר שנוצר לי עם פלורה ואני יותר ממקווה שהקשר ימשך גם אחרי התכנית.