מאגר סיפורי מורשת

שמי זאב הקמן, נולדתי באוסטריה במחנה מעבר לאם חד הורית בשנת 1947, שנתיים לאחר מכן עליתי עם אמי לארץ.

מאחר ואמי סבלה בנפשה, בעקבות שהותה במחנה ההשמדה "אושוויץ", היא לא הייתה מסוגלת לגדל אותי, לכן הועברתי למוסד ילדים "גאולה" בחיפה. בהיותי בן שמונה הועברתי לקיבוץ גזר עד סיום כיתה ח'.

לאחר שחרורה של אמי ממחנה אושוויץ היא פגשה את אבי שחזר ממחנה הפרטיזנים שהיה ברוסיה, הם היו יחד כשלושה שבועות. מאחר ואמי בקשה לעלות לארץ, בעוד שאבי שהפך להיות קומוניסט, וקיבל תפקיד בכיר בממשל בפולין הוא בחר להישאר שם. לכן נפרדו דרכיהם מבלי שידעו שאמי בהריון.

בעקבות הטיהור של היהודים בממשל הפולני, היהודים הושלכו לכלא , ובהם אבי. הוא שוחרר כעבור חמש שנים ועלה לארץ. כשהייתי בן שלוש עשרה פגשה אמי את אבי במקרה באוטובוס, וסיפרה לו כי יש לו בן ואז נוצר בינינו קשר ועברתי לגור עמו.

במסגרת יחסינו סיפר לי אבי את כל שעבר עליו במהלך מלחמת העולם השניה, ולשאלתי האם הוא עדיין נותר קומוניסט ענה לי "כבתה שמש הקומוניזם". כאשר התבגרתי מסר ליידי אבי את המתקן המשרדי.

המתקן המשרדי שקיבלתי מאבא שלי

סיפורה של תמונה

התמונה צולמה בירושלים מול חומת העיר העתיקה, ביוני 1967, כחודש לאחר מלחמת ששת הימים.

את התמונה צילם חבר מהפלוגה בצבא, הדמויות המצולמות בתמונה הן אני וערבי מקומי. לפי המדים אפשר לראות שאני בצבא ביחידת הצנחנים. בזמן בו צולמה התמונה היתה בארץ אווירת ניצחון מפני שניצחנו במלחמה. לפני שהתמונה צולמה אני וחברי טיילנו בירושלים.

כילד תמיד רציתי להיות עורך דין, כיוון שהייתי בן של ניצולי שואה לא היו לי אמצעים לכך. הפסקתי את הלימודים בגיל ארבע עשרה ויצאתי לעבוד. מאחר ואז לימודים בתיכון עלו כסף, לא הייתה לי אפשרות ללמוד. במהלך החיים הייתי עצמאי, בעל שירות אמבולנסים, ולאחר מכן הייתי בעלים של מפעל מזון.

בגיל חמישים וחמש עזבתי את המפעל והחלטתי ללמוד משפטים. את רישיון עורך הדין קיבלתי בגיל שישים ומאז ועד יציאתי לפנסיה עסקתי בכך. לפני שנה התחלתי לעסוק בתחביב חדש, שהינו טיולי ג'יפים אקסטרים וכמובן עזרה לילדים עם הנכדים.

הזווית האישית

עידו: היה לי ממש כיף לעבוד עם סבא שלי ולמדתי הרבה דברים חדשים. אני חושב שצריך לעשות אותו ביותר בתי ספר.

סבא זאב: התוכנית של קירוב בין דור הסבים והסבתות לבין הנכדים היא מבורכת. בעולם המושגים שבין הדורות הוא עצום, וזה תרם לא מעט קרבה להתעניינות של עידו בחיים שאני עברתי. אבל לדעתי עקב הפער העצום זה נישכח מהר מאוד. זמן החיות של הקשר הזה הוא יחסית קצר. בין יתר התפקידים בבית הספר לדעתי הוא לא רק ללמד אלא בעיקר לחנך, והייתי שמח מאוד אם בית הספר היה חוזר ושונה לילדים שיש לדעת לא רק את ההווה, אלא גם את העבר כי כדברי שלמה המלך: "מה שהיה ומה שיהיה ואין חדש תחת השמש" וכאן יכולים הסבים לעזור לילדים להתכונן לבעיות המחר.