מאגר סיפורי מורשת

שלום, אני יוסף צדיק. נולדתי בשנת 1952 בטהרן, איראן. אני נשוי ויש לי שלושה ילדים וכרגע ארבעה נכדים (בעתיד הקרוב בעזרת השם יהיו חמישה נכדים). היום אני גמלאי, משתדל לבלות כמה שיותר עם המשפחה והנכדים.

אני רוצה לשתף אתכם בזכרונות מהווי ילדותי באירן. סדר היום שלנו בילדות היה ללכת לבית ספר משעה 8:00 בבוקר עד 12:00 בצהריים ומשעה 12:00 עד 14:30 הייתה לנו הפסקת צהריים והיינו ממשיכים ללמוד עד שעה 16:30. בית הספר היה קרוב לבית והיינו הולכים כל יום ברגל.

מקררים באותה התקופה היו קטנים ולכן היינו צריכים לקנות רק מה שרוצים לאכול באותו היום: מוצרי חלב, לחם ומוצרי בשר. כל בוקר לקראת ארוחת הבוקר הייתי הולך למאפיה וקונה לחם ואחר כך הולך למכולת וקונה חלב. אז הייתי חוזר הביתה, אכלנו ארוחת בוקר והלכנו לבית הספר. אני זוכר שגם אימא שלי הייתה הולכת לקצב וקונה בשר כל יום, אחר כך לירקן והייתה קונה ירקות ופירות לכל יום והייתה מבשלת באותו היום.

בשכונה שלנו לא היה מגרש משחקים, לכן היינו כל יום אחרי בית הספר היינו משחקים כדורגל בסמטה ליד הבית. הבילויים המשפחתיים היו ללכת לקולנוע, לטייל בערב באיזורי בילוי או לאכול ארוחה משפחתית עם המשפחה שלנו. מאחר ואני למדתי בבית ספר של מוסלמים, היו לי מעט חברים מבית הספר ובעיקר הייתי משחק עם ילדיי המשפחה: בני דודים, ובעיקר עם דוד שלי (אח של אימא שלי) שהיה מבוגר ממני בחצי שנה.

משפחתי ואני בצעירותי

הזוית האישית

סבא יוסף: תוכנית הקשר הרב דורי היא תוכנית נחמדה מאוד שהידקה את הקשר ביני ובין הנכדה שלי.

נויה: תוכנית ממש מהנה וכיף לי מאוד לבלות עם סבא שלי כל שבוע, להדק את הקשר וללמוד עליו דברים חדשים.