מאגר סיפורי מורשת

אני ניסים חזן. נולדתי בסופיה שבבולגריה בכ"ח אלול ב1945, ממש כמה חודשים אחרי סוף מלחמת העולם השנייה. הייתי בן יחיד להוריי, אני רוצה לספר לכם על הסיפור שלי:

עוד מבית הספר היסודי רציתי להיות מהנדס, בערך מגיל תשע. אינני יודע מדוע, זה נראה בעיני תחום מעניין, הבנתי שמהנדסים דברים, וזה קסם לי. עם זאת, בילדותי לא עשיתי שום דבר הקשור להנדסה.  גרתי ביפו והייתי בתנועת נוער "השומר הצעיר".  תנועת נוער שעשינו בה פעולות ומחנות עבודה.  בחופשות הקיץ היינו עובדים בשדות הקיבוצים, ובתמורה הקיבוץ שילם לתנועת הנוער.

בשנת 1964 התגייסתי לצבא. שירתי בחיל האוויר ביחידת תחזוקה כטכנאי מטוסים. שיפצנו מנועים חשמליים ומכשירים של המטוסים. לאחר השחרור מהצבא עשיתי קורס הכנה לטכניון. בכל זאת הייתי כבר שלוש שנים אחרי בית הספר, והיה צורך ללמוד מחדש את החומר ששכחתי.  למדתי בטכניון כי בזמנו הוא היה בית הספר היחיד להנדסה בארץ.  בחרתי ללמוד הנדסה חקלאית. בזמן הלימודים כשהייתי בן עשרים ואחת הכרתי את סבתא דרך חברים, ובגיל עשרים ושלוש, שנתיים לאחר מכן התחתנו.

במלחמת יום הכיפורים- 1973 הייתי ביחידת מהנדסים של חיל השריון, תיקנו תקלות של מטוסים וטנקים, ושם נפגעתי קשות מפצצה בבטן, והחזרה למצבי הרגיל ארכה שנה שלמה.

עם סיום הלימודים קיבלתי מלגת השתלמות בהולנד לשנה אחת.  למדתי שם הנדסה הידראולית – מערכות של מים. נהנינו מאוד להיות שם, טיילנו הרבה גם בהולנד, וגם במדינות הסמוכות צרפת  ואנגליה.

המורים שלי בטכניון המליצו עליי לקבלת מלגה, ללימודי דוקטורט באוניברסיטת המדינה של קולורדו, ארצות הברית. בגיל שלושים עברנו  כל בני המשפחה, איריס הבכורה, ואנחנו, לקולרדו לחמש שנים.

כאן פגשנו משפחה ש"אימצה" אותנו – ג'ים ורות הופמן.  הם היו אמריקאים שאירחו אותנו, לקחו אותנו לטיולים, דייג וסקי. היינו ממש כמו משפחה. כשחזרנו לארץ ניסינו להחזיר להם טובה. הם באו לבקר בישראל, אירחנו אותם, טיילנו והראינו להם את ארצנו היפה. לבת שלנו קראנו רות על שם האישה – שתהיה צדיקה כמוה. לאחר חמש שנים חזרתי לארץ עם אישתי והבנות, כאן מקומנו וזו ארצנו. התקבלתי לעבודה ברפאל ועבדתי שם עד שפרשתי לגמלאות.

כיום אני לומד, מטייל, מנגן בחצוצרה ומבקר את הנכדים. אני גר בקריית ביאליק ומרוצה מחיי. יש לי עשרים ושבעה נכדים.

הזווית האישית

סבא ניסים: היה לי כיף חיים!

הדר: העבודה הייתה לי מאוד מעניינת, גיליתי המון דברים שלא ידעתי על סבי, היה קצת קשה שהיינו הרבה צריכים לדבר בטלפון ולא פנים מול פנים, אבל בכללי בשבילי זו הייתה חוויה מעניינת ומהנה.