מאגר סיפורי מורשת

שמי תרצה לב טנא, נולדתי בשנת 1952, בבואנוס איירס שבארגנטינה נשואה לאליעזר. יש לי שבעה נכדים מהם אורי הוא הגדול מביניהם.

בתחילת שנות השבעים לחייו, בסוף שנות השישים, אליעזר הגיע כמתנדב לקיבוץ הגושרים שבצפון, נשאר שם שנה וחצי. הוא בא לבקר חבר במושב דקלה בפתחת רפיח, התאהב במקום ונשאר שם.

אני הגעתי לארץ כמתנדבת בקיבוץ אילון שבצפון "כדי להגשים את חלומי לעלות ארצה ולחיות בקיבוץ"… באתי למושב דקלה לבקר את חברי אליעזר, אהבתי מאוד את המקום והיחסים שלי עם אליעזר התהדקו ונהיינו זוג.

במרץ 1975 חזרנו לארגנטינה כדי להתחתן בחיק המשפחה המורחבת; ביוני חזרנו ל"דקלה" לבית החדש בו התחלנו חיים חדשים ומשפחה חדשה.

במושב דקלה, עסקנו בחקלאות ליצוא, גידלנו חרציות בבתי רשת ועגבניות בחממות. אני  עבדתי גם כפקידה בבית אריזה לעגבניות. שם גם נולדה בתנו הראשונה, קראנו לה חני על שם אמי חנה ז"ל.

פינוי סיני 1982 – עם חתימת הסכמי השלום עם מצריים נאלצנו לעזוב את ביתנו, "למען השלום" היה כואב מאוד.

התלבטנו מאוד מה לעשות, במושב דקלה לא היו מספיק משפחות להקים את המושב במקום אחר, אז הצטרפנו יחד עם משפחות אחרות, לקבוצה גדולה של 38 משפחות ממושב נתיב העשרה. החלטנו להצטרף לנתיב העשרה מפני שגם הוא  היה קרוב לים כמו מושב דקלה, וגם היה בערך אותו סוג חברה.

ביום שבאו המשאיות להעמיס את המכולות עם תכולת הבית זה היה מאוד עצוב, חלק מחיינו היה בתוכם, קשה היה להיפרד מהמשאיות, נסענו אחריהם….

כשהגענו לנתיב העשרה החדשה….מצאנו בעיקר חולות, בקושי כבישים…במקום שהמשאית הניחה את המכולה, שם היה הבית…הבית עצמו הגיע יותר מאוחר, גרנו בינתיים בכפר הנופש של צה"ל באשקלון. פגשנו כמה חברים שהרגישו כמונו, היה קשה להיפרד מהמכולות…מהבית שבמושב הקודם.

ההתחלה החדשה – בקיץ 1982, כבר שלושה חודשים אחרי הפינוי, היו באתר כבר הבתים, בתי מבט, טרומיים.

המושב היה קצת יותר גדול ממושב דקלה, בראש הגבעה, מרכז המושב, סביבו הגינון הציבורי, בתים מדרום וצפון, וסביב השטחים החקלאים. העבודה בהקמת הגינון הציבורי גיבשה אותנו, בעיקר את הגברים שעוד הספיקו להביא דקלים בוגרים שהיו במושבים הקודמים שלנו.

בבתים החדשים, היה כבר חיבור חשמל אבל בחוץ עוד לא…היינו חוזרים לכפר הנופש באשקלון עם רדת החשיכה, לא היה נעים להסתובב באתר בחושך.

בהמשך, כשכבר עברנו לגור במקום, התחלנו לגדל פרחים ליצוא וירקות לשוק המקומי. אני הייתי בהריון עם הבת השניה, היא נולדה באוקטובר 1983.

מהר מאוד ראינו שהחקלאות לא מאירה לנו פנים פה. עבדתי בענף משותף "מחצבת חול" וגם בהנהלת חשבונות, עד היום אני ממשיכה לעבוד בה.

אנו היום משפחה גדולה, שלושה ילדים נשואים, שבעה נכדים יפים וחמודים. הבת הגדולה עם משפחתה גרה במושב בצמוד אלינו. לצערי, בעלי חולה כמה שנים עקב זה הוא ירד מעבודתו במשק החקלאי, ואני ממשיכה לעבוד במשרד הנהלת חשבונות.

המושב התפתח יפה מאוד, האוכלוסיה גדלה עם הילדים והנכדים שנשארו להיות איתנו, וגם הצטרפו תושבים חדשים בשתי הרחבות שהוקמו בינתיים.

הזוית האישית

אורי: נהניתי להשתתף בתכנית עם סבתא למדתי עליה דברים חדשים. סבתא הגיעה לביהס וזאת היתה הזדמנות שלנו לבלות יחד במסגרת ביה"ס. סבתא תרצה: היה לי מעניין להשתתף בתכנית ולספר את הסיפור האישי שלי לאורי.