מאגר סיפורי מורשת

שמי יהודית, הייתי עדה למלחמות רבות על קיומה של ארץ ישראל והעיקרית: מלחמת יום הכפורים שהשפיעה על חיי.

נולדתי בשנת 1955 בתקופת הצנע בנשר, ליד בלאד אל שיך (תל חנן).

אבי עבד בנמל חיפה כסוואר – מנופאי, ואמי עקרת בית. כל משפחתה של אמי, שבעה אחים ואחיות גרו בסמיכות, בצריפים, וכל ילדותי ביליתי באהבה עם בנות ובני דודיי.

שנה לאחר הולדתי פרצה מלחמת סיני – מבצע קדש, והמצב הפך להיות גרוע מבחינת הבטחון, המזון. הגברים גויסו לצבא ונשארנו עם הנשים עד הפסקת המלחמה. במלחמה הבאה, מלחמת ששת הימים, כבר הייתי בבית ספר יסודי ועזרנו לכל המשפחות להתמודד עם הקשיים. העברנו מכתבי חיילים בין צפירה לצפירה ומלאנו שקי חול ושמנו בפתחי הבתים.

במלחמת יום הכפורים, שהתקיימה בשנת 1973, עם ישראל הופתע בצפירה ביום הכפורים כשכל ארצות ערב השכנות יצאו למלחמה נגדנו. כל הגברים גויסו למילואים בצו 8-צו חירום. נשארו הנשים בבית והחשש היה גדול, בעוד שצה"ל התגבר על המפלה הראשונית ועבר למתקפה כשמספר האבדות הלך וגדל.

לאחר מספר שנים, בשנת 1976 החלטנו בעלי ואני להתיישב בבני יהודה שבגולן, יישוב שהיה אז בן חמש שנים. מצאנו בית ביישוב, בזמן שהגולן היה תחת ממשל צבאי. סביב הבית לא הייתה צמחייה, לא היו כבישים סלולים, אלא שבילי עפר שבחורף נאלצנו להלך בבוץ. העיר הקרובה ביותר הייתה טבריה ממנה היינו רוכשים את הירקות, הפירות, החלב…

פעם בשבוע היה עולה אלינו רכב עם הסחורה, עומד במרכז היישוב ואנחנו היינו לוקחים ממנו. אחרי כמה חודשים, הקמנו צרכנייה ששימשה אותנו. אם נזקקנו לטיפול רפואי, נאלצנו לנסוע למרכז הצבאי שהיה בבסיס הצבאי "נפח" או לנסוע לבית חולים פוריה במרחק של חצי שעה.

בתקופה הזו, לימדתי בטבריה בבית ספר תיכון "עמל" כחיילת עתודאית. בבית הספר לימדתי בנוסף לתלמידי התיכון את קבוצות החיילים שנקראו "נערי רפול" (רפול, רפאל איתן ז"ל, הרמטכ"ל שהיה אז), חיילים ששובצו לבתי ספר תיכוניים להשלמת השכלה ולעבוד בקבוצות עבודה בבסיסי צה"ל בגולן.

בשנת 1978 נולד בני הבכור, תומר, דוד של תמר, בבית החולים פורייה… בשנת 1980 נולדה דקלה אמא של תמר…

עם לידת בכורי עברתי ללמד בבית ספר ששוקם במבנים שלא אוכלסו ולימים גם נהלתי. הילדות של בכורי היישובים הכילה קשיים חברתיים, כלכליים וביטחוניים עד שהוכרז בשנת 1982 בחוק הגולן שהגולן הוא חלק ממדינת ישראל ומאז מתפתח ופורח.

הזוית האישית

יהודית: חוויה שאפשרה הזדמנות לשתף את תמר בזכרונות ובחוויות, מתוך מודעות ואהבה שתכיר ותדע את זכרונותיה של הסבתא, בעיקר כי אמא שלה גם היא נולדה ברמת הגולן. גם הסיור במוזיאון והנסיעה המשותפת באוטובוס סייעה לתמר לחלוק איתי חוויות כאילו אני אחת מחברותיה. הכרתי צדדים נוספים אצל נכדתי כשהיא שוהה עם חברותיה ללימודים. תודה על הזכות להשתתף בתוכנית זו. תמר: היה לי כיף לקבל כזו הזדמנות להכיר את סבתא שלי יותר לעומק, לגלות עוד ועוד על ילדותה וחייה, ואני מרגישה שהתוכנית מקרבת בינינו מאוד. גיליתי הרבה דברים שלא ידעתי על סבתי והייתה לי חוויה מרגשת, מעניינת ומלמדת. אני שמחה שקיבלתי הזדמנות שכזו.