מאגר סיפורי מורשת

שמי יוסי מדמון, עליתי עם משפחתי לארץ כדי ליישבה. הייתי בערך בן ארבעה חודשים. מאחר ולא היה רישום, לא יודעים את תאריך הלידה המדויק שלי. הגענו לשדה התעופה לעין שמר הקמנו אוהלים, וגרנו שם. לאחר תקופה קצרה העבירו אותנו לקפלן, ושוב גרנו באוהלים עד לגמר בניית הבתים שהממשלה סיפקה. עבר זמן מה ונכנסנו לדירה החדשה שזה היה חדר וחצי בלבד לשמונה נפשות. למרות הדוחק, חיינו באושר.

למדתי בבית הספר "קפלן" עד גיל 10 בערך. 14 משפחות קרובות החליטו לנסות לגור במושב מאור. ואכן, מצא חן בעיניהם המקום בגלל שזה היה ליד עין-שמר, ולכן החלטנו גם לנסות ולהשתקם במושב. כשהגענו למושב חשכו עינינו. הבתים לא נראו בגלל העשבים שכיסו אותם, לא היה טיח, לא חלונות, לא דלתות והרצפה הייתה מבטון, היו עליה עקרבים ונחשים בכמויות. אפילו אני בעצמי נעקצתי לא פעם. אולם בכל זאת, קיבלנו הכל באהבה למען ההתיישבות בארץ ישראל. לקח לנו זמן רב עד שהתאקלמנו והתחלנו להסתדר כמו בני אדם וללמוד כמו תלמידים. לגבי שאר הדברים בבית, הכל היה פרימיטיבי כמו בתימן: בישלנו עם פתיליות, התקלחנו על ידי חימום של המים עם פרימוס.

השירותים היו בחוץ שזה לא היה קל ופשוט לצאת בשעה 3 לפנות בוקר כדי להתפנות. בעיה נוספת שהתעוררה היא שהאוכל היה מתקלקל בחום שמש. לכן, נאלצנו בכל מחיר לקנות מקרר חדש שתיפקד על ידי קרח שהיו מוכרים אנשים שהיו באים עם סוס ועגלה בכל המושב. קנינו פרות והתחלנו לגדל עגלים למכירה, וזה היה מקור הפרנסה העיקרי. את יודעת שאבא שלי (סבא סאלם ז"ל, שהוא סבא רבא שלך) היה בתימן זקן העדה, והוא שימש כמנהיג רוחני דתי ושומר המסורת של התימנים. בשנות חייו האחרונות הוא חלה במחלת הסוכרת ובמחלת השחמת (הכבד), בשנת 1978 הוא נפטר. חבל שלא זכית להכירו, זו הייתה אבדה גדולה למשפחה. (נויה: "אני שמחה שלפחות את סבתא רבתא שלי אני זכיתי להכיר. השנה ימלאו לה 106 שנים!").

עם רעייתי

השירות הצבאי של סבא

סבא השתתף בהרבה מאוד מלחמות: מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, (בעיצומה של המלחמה נולדו דודיי התאומים רובי ותמיר) ומלחמת שלום הגליל. אנו גאים בו על כך מאוד. מסיפורי המלחמות שלו, הבנתי שהשירות גם נעשה בתנאים לא נוחים של קור, חום, רעב וכד', הייתה אחדות בינו לבין חבריו, והם תמיד עזרו אחד לשני, ולעולם לא הפקירו חבר בצרה… נותרו בזיכרונו של סבא גם הרבה מאד מראות לא נעימים מתקופת המלחמה. כולנו מרגישים הקלה גדולה שסבא שרד את המלחמות הללו בריא ושלם.

סבא בתקופת הצבא

סבא יוסי וסבתא נחמה

בתאריך 22.2.1973 נשא סבא לאישה את סבתא נחמה, ועם השנים הקימו בית חם ואוהב למשפחה הגדולה שהם הקימו. סבא עסק בעיקר בעבודות הבנייה וחשמל. סבא יצר לעצמו שם טוב בשוק, וממש פרח בתחום. במשך שנים זה היה מקצועו ומקור הפרנסה העיקרי של הבית. עם השנים סבי החל להתבגר ולהתעייף מהעבודה הפיזית הקשה. בשנת 1998 עבר אירוע מוחי, ושכב בבית חולים בלינסון תקופה ארוכה. לאחר ההתאוששות, פרש מתחום הבנייה וקיבל על עצמו את תפקיד האחראי של מחסני הג"א בעיריית כפ"ס (ועד היום).

סבא וסבתא שלי היום

פטנט שסבא המציא

דבר מופלא שגיליתי הוא שבשנת 1976, בשנה שאמי נולדה, סבא המציא את הפטנט של "התבנית החוסכת" והוא קרא לזה על שמה: "כלנית". במשך כמה חודשים נרקם הרעיון במוחו, הוא בנה דגם ראשוני בכוחות עצמו, בדק את האפשרויות להצלחה, ואז החל לגלגל את העניין קדימה. ואכן זאת הייתה הצלחה מסחררת. לא היה כמעט בית אחד שלא קנה לפחות תבנית אחת כזאת. הרבה מאד אנשים בירכו אותו על הפטנט בזמנו. הדבר חסך סבון ומנע לכלוך מסביב. הוא היה צריך לחשוב על טכניקה, ואז עלה הרעיון של קופסא שתכיל מים וסבון עם מכסה שבו קפיצים. כך ניתן היה להספיג את הספוג בבת אחת עם סבון ומים. בלי לכלוך ובלי בזבוז! יפה!

מיד החלו לייצר את הקופסאות בכמויות. הרבה מאד אנשים אהבו את הרעיון, והחלו להשתמש "בתבנית החוסכת". התמונות של אימא שלי החלו להתנוסס בכל קופסא עם הוראות השימוש. אף פעם לא תיארתי לעצמי שהתבנית הזאת שעד היום מוצבת בגאווה במטבח של סבתא, היא תוצר וההמצאה של סבא שלי!

התבנית החוסכת "כלנית" 

הזוית האישית

נויה: הכנת התיעוד הייתה חוויה מאוד מעניינת עבורי. גיליתי פרטים חדשים ומאוד מעניינים, ואפילו מרתקים על עברו של סבי. זה נתן לי הצצה לחיי העבר. סבא עלה לארץ, בתנאי מחייה מאוד לא פשוטים, ועל אף התנאים הללו סבי ומשפחתו מאוד אהבו את החיים בישראל, והעריכו כל דבר אפילו בפשטות שלו. סבא השתתף בכמה מלחמות בישראל, וזה גרם לי להביט בו בהערכה גדולה יותר. יחד עם סבתא הם הקימו משפחה גדולה ויפה, שבה נולדה אימא שלי. הכי מעניין היה לי לגלות שסבא המציא פטנט בסדר גודל עולמי, שקרוי על שם אימא שלי! אני חושבת שזה חשוב מאוד, לכל אדם לדעת מה הם שורשיו, ומהי ההיסטוריה של משפחתו. זה מעניין, זה חשוב ואפילו מאוד מרגש.

סבא: היה לי מאוד מעניין וכיף לבלות זמן איכות עם נכדתי נויה. הזיכרונות עוררו בי תחושת געגועים מאוד עזה אל העבר. אני שמח על ההזדמנות והזמן שזכיתי בו לשתף את נכדתי על העבר שלי.