מאגר סיפורי מורשת

שמי שחר חולי, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי יהודית. סבתא יהודית חולי נולדה לבית משפחת יהב, בשנת 1949 בתימן בעיר צנעא, שהיא בירת תימן. סבתי הייתה תינוקת בת מספר חדשים כשעלתה עם משפחתה לישראל, כך שאת חוויות העלייה שמעה מבני משפחתה.

סבתא יהודית מספרת לשחר על עלייתם לארץ

"הייתי בת מספר חודשים, כאשר משפחתי עלתה מתימן בשנת 1949, הייתי הילדה הרביעית במשפחה.

אוכלסנו בראש העין במעברה, גרנו בתוך מבנה בריטי ארוך וגדול שמחולק לחדרים. כשהגענו לגור במעברות, ישנו בתוך אוהלים מספר משפחות יחד, לא הייתה לנו פרטיות. בחורף היה קר מאוד, בקיץ חם מאוד. המקלחות היו במבנה שהיה של הבריטים והמים הקרים יצאו מן התקרה. חיינו בצניעות ולא היה כל כך הרבה אוכל, כי זו הייתה תקופת הצנע בארץ. לא היה חשמל, לתאורה השתמשו בעששיות, היא איש שהסתובב עם עגלה ומכר נפט להדלקת העששיות.

מתוך נספח השימור של תוכנית המתאר של ראש העין ואתר מעברות – מעקירה לתקומה

 מעברת ראש העין

מבחינת תעסוקה, כל העולים החדשים שזרמו לארץ בשנים אלו התקשו למצוא מקומות עבודה ונאלצו לקבל כל עבודה שהייתה כדי להתפרנס. אבי היה עובד במחצבות, אמי הייתה עקרת בית. היא טיפלה במשפחה ובחינוך ילדיה ובמקביל רקמה פריטים בריקמה תימנית, עיסוק שבמהלך השנים, התחביב היה מקצוע – היא הייתה הרוקמת של ראש העין, ברקמה תימנית.

כעבור שנה, כבר התחלנו להתאקלם בארץ, במהלך השנים נולדו לי בישראל עוד שלושה אחים. היינו משפחה בת תשעה נפשות, ההורים ושבעה ילדים. כאשר משפחתנו גדלה, התחיל להיות לנו צפוף במעברה. אבי הצליח לרכוש  דירת שיכון – אנו שבעת הילדים אוכלסנו בדירה הקטנה וההורים שלנו היו גרים בצריף על ידנו.

מזיכרונות ילדותי במעברה, היה לנו הרבה זמן חופשי. אז לא היו מתנ"סים, מועדונים וחוגים. שיחקנו רוב שעות היום בחוץ, בגינה שמתחת לביתנו. שיחקנו הרבה במשחק המחניים, בקפיצה על חבל, מחבואים ועוד. בגיל שש התחלתי ללמוד בבית הספר היסודי, למדתי בבית ספר ממלכתי דתי שכיום הוא "מרכז מורשת תימן".

הזוית האישית

סבתא יהודית: היה לי כיף לשבת יחד עם שחר, נכדתי,  ולספר לה על ההיסטוריה שלי. חשוב לי, שתדעי מאיפה הגעתי ומהם השרשים שלך.

הנכדה שחר: סבתא, היה לי מאוד כיף לשמוע ולגלות עוד קצת עלייך ועל משפחתך.