מאגר סיפורי מורשת

שמי ריבה קובנטור ואני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי ליהיא מביה"ס הדרור תל"י מבשרת ציון.

נולדתי בשנת 1939 בעיר ריג'ה שברוסיה, שם גדלתי והתחתנתי וילדתי את שני ילדיי. בשנת 1971, לאחר הולדתו של בני הקטן שי, החלטנו לעלות למדינת ישראל.

בשנת 1970, התקבלו אישורים מהמשטר הסובייטי ונפתחו השערים של ברית המועצות, קיבלנו האישור המיוחל לעלות ארצה, לאחר ששנים ביקשנו לעלות לארץ אבותינו. בשנת 1971 עלינו לארץ. הגענו אני ובעלי עם שני ילדינו הקטנים: יוסי שהיה בן 8 ושי שהיה בן עשרה חודשים. הגענו לעיר ירושלים לאחר תלאות וקשיים ארוכים, וגרנו במרכז הקליטה שבשכונת קריית יובל, שם היו גרים כל העולים מהארצות השונות שהחליטו כמונו לעלות למדינת ישראל.

אני ובעלי לא ידענו להבין ולדבר את השפה העברית, זה היה קושי גדול עבורנו להסתדר אפילו בדברים בסיסיים. תהליך הקליטה וההתאקלמות עבורנו לא הייתה פשוט ולאחר מספר שבועות במרכז הקליטה עברנו לגור ברחוב אברהם שטרן שבשכונת קריית יובל בירושלים. בעלי החל לעבוד כמסגר בשכונות מאה שערים, מאחר ובעלי ידע לדבר בשפת היידיש, שהיא שפת הוריו – היה לו קל יותר לתקשר עם האוכלוסייה החרדית, מאחר ושפתם היא גם כן יידיש. התחלתי לעבוד בעמותת "למען החייל" וברבות השנים הצלחתי להתקדם בתפקידים שונים בעמותה עד שלבסוף זכיתי להיות המנהלת שאחראית על כל הסניף של בית החייל בירושלים.

הזוית האישית

ליהיא הנכדה משתפת: היה לי חשוב ללמוד על סיפור העלייה של סבתא וסבא שלי ושמחתי לשמוע את סיפורו של אבי כילד שעלה לארץ. אני גאה בסבתא וסבא שלא וויתרו על האישור המיוחל ועלו לארץ.