מאגר סיפורי מורשת

"ההשתלבות בארץ"

סבתי רחל, מצד אמא, עלתה לארץ ממרוקו בשנת 1961, כשהייתה בת 7, עם תשעת אחיה והוריה רבקה ואליהו.

סבתי מספרת שהיה לה מאוד קשה לעזוב את מרוקו, כי היא נאלצה להיפרד מחברותיה, שלמדו איתה בכיתה א', בבית הספר אליאנס שבעיר רבאט.

סבתי ומשפחתה הגיעו באנייה דרך מיצרי ג'יבראלטר ועגנו באיטליה לכמה ימים, אחריהם הפליגו באוניה לישראל.

סבתי ומשפחתה הגיעו לעיירה אופקים ושיכנו אותם בבתי מגורים, לא במעברה. בשכונת מגוריה היו הרבה עולים חדשים שהגיעו בעיקר ממרוקו וגם מארצות אחרות כמו טוניס ואלג'יריה.

תוך מספר ימים השתלבה סבתי בכיתה ב' בבית ספר הסמוך לביתה. בכיתה שלה היו כמה ילדים שעלו ממרוקו, ולכן היא הצליחה לתקשר איתם בצרפתית ובערבית, אך היו לה קשיים להבין את דברי המורים ואת התוכן הנלמד בשיעור. מורתה אריאלה לא ידעה צרפתית או ערבית, אך ניסתה לסייע לה בכל דרך אפשרית. סבתי והתלמידים לא קיבלו שיעורי עזר נוספים ללימוד עברית. בעלה של המורה היה מנהל בית הספר, והוא ידע ערבית מרוקאית, ולעיתים המורה הייתה קוראת לו שיבוא לתרגם לה את מה שסבתא שלי וילדים אחרים ממרוקו רצו לומר לה.

בשכונת המגורים היו לסבתי פחות קשיים, כי רוב הילדים עלו ממרוקו וחלק מהם אפילו עלו איתה באותה אוניה, ולכן היא שיחקה איתם בשעות אחר הצהריים.

לאבא של סבתי, אליהו, היה חשוב מאוד למצוא עבודה ולכן השתלב מהר מאוד כצבעי בקיבוץ גבולות.

לאחיה הגדולים ממנה היו קשיי קליטה וכדי להתגבר עליהם, הם הלכו לפנימיה בקיבוץ רוחמה כדי ללמוד עברית.

סבתי מספרת שתוך חודשיים – שלושה למדה עברית והתגברה על קשיי השפה, ולכן לא חשה בקושי מיוחד.

בימים אלה היא גרה בבאר שבע והיא אם לארבע בנות וסבתא לעשרה נכדים, ומרגישה ישראלית לכל דבר.

הזוית האישית

עומר:  למדתי שאחד הקשיים של האנשים שעלו ממרוקו וממקומות אחרים, היו קשיי השפה, ולכן כשלמדו עברית זה הקל על העולים.