מאגר סיפורי מורשת

רונית נולדה בחיפה בה' באייר בשנת 1951. הייתה לה ילדות מקסימה. חיפה הייתה עיר קטנה, לא כמו תל אביב. היא נולדה על הכרמל בחיפה. "זה היה באמת יופי של מקום… עם נוף ליד מים." היו לרונית סבא וסבתא משני הצדדים כי ההורים והסבים והסבתות שלה הגיעו לישראל לפני מלחמת העולם השנייה. אפילו היו לה סבתא רבתא וסבא רבא מצד אבא. היו לרונית חברים טובים, והם בקשר עד היום.

רונית בילדותה על ברכת 'שנה טובה'

רונית הלכה לבית הספר "הריאלי", שהיה לדבריה "בית ספר נהדר." הלימודים התחילו ב-8 בבוקר וזה לקח לה 20-30 דקות להגיע לבית הספר. רונית לא הייתה תלמידה טובה אבל הריאלי התרכז בספורט, והיא הייתה ספורטאית. בסוף של כל שבוע הילדים אפילו האריכו את ההפסקות כך שהם יוכלו לשחק משחק כדורסל בין שתי הכיתות. למזלם, המנהלת למדה באותו בית ספר והבינה את הצורך בהפסקות ארוכות. הנושא הכי אהוב עליה בבית הספר היסודי היה התעמלות. אחר כך, היא גם אהבה היסטוריה. הזיכרון האהוב עליה מבית הספר הוא כשרונית שכנעה את המנהלת לתת לתלמידים ללמד את המורים והמורים ישבו בכיתה. אפילו סיפרו על האירוע ברדיו! היא נהנתה במיוחד להיות המורה להתעמלות וגם לגיאוגרפיה. זו הייתה חוויה כי רונית הייתה צריכה ללמוד כדי שהיא תוכל ללמד את המורים, וחלק מהתלמידים אפילו ישבו בכיתה והקשיבו.

רונית בצעירותה

צבא

אחרי התיכון, רונית הלכה ללמוד בבית ספר לאחיות בבית חולים רמב"ם. היה לה חלום ללכת למכון וינגייט, אבל היא לא הגשימה אותו. כשהיא הייתה בביה"ס, היא רצתה להצטרף לצבא, אז אימא שלה המליצה להצטרף כאחות בצבא. כשרונית סיימה ברמב״ם, היא התקבלה לצבא כאחות. בצבא רונית לא קיבלה משכורת גבוהה. למרות זאת, תוך פרק זמן קצר היא התקדמה ומהר מאוד היא הייתה אחראית על משמרות לילה.

לאחר מכן, כשרונית הייתה חיילת, פרצה מלחמת יום הכיפורים ושוב היא עבדה בבית חולים צבאי. היה זה יום שבת, יום כיפור (היום בו פרצה המלחמה), והיו לה כרטיסים לגשש החיוור בערב. היא לקחה לאבא שלה את המכונית וב-12 בלילה, הוא התקשר אליה ואמר: "רונית אני צריך את האוטו." רונית מחתה ואמרה "אבל אבא, יש לי כרטיסים לגשש!" והוא אמר לה: "לא, אני לא חושב שאת תלכי להופעה היום. אני בא עם מונית ולוקח לך את האוטו."

לאחר מכן בבית החולים, "הגיעו כל הרופאים והיו צריכים לשחרר את כל החולים מבית החולים, כי היו צריכים לפנות מקום לחיילים הפצועים. באמת היה וואו!" האנשים הכי פצועים הלכו ליחידה קטנה וכל האחרים נשלחו הביתה וכל המחלקות היו ריקות. הייתה מלחמה בכל הארץ, אבל בצפון המלחמה הייתה מאוד קשה והיו הרבה חולים. הפצועים שהחלימו צעקו: "איפה אתם!" וככה הם ידעו איך המלחמה מתקדמת. עבור רונית זו הייתה חוויה מיוחדת לשרת כאחות בזמן המלחמה. לאחר המלחמה, היא התחתנה עם בעלה, ד"ר איתן מלמוד, רופא שהיא פגשה בבית החולים.

רונית כאחות

בגרות

בארץ, רונית הייתה אחות במשך כחמש או שש שנים ברמב"ם. היא הייתה אחות אחראית הכי צעירה בארץ. אחרי שהבן שלה, אורי, נולד ב-1976, היא פרשה. כשנולדה לה בת, מיכל, ב-1977, הם עברו ללוס אנג'לס. בעלה למד ב UCLA. אחר כך, רונית ובעלה פתחו קליניקה פרטית לרפואה. אחרי חמש שנים, היא פרשה.

זה היה קשה כשרונית עברה לאמריקה. היא מאוד אהבה את ישראל כי הייתה לה ילדות מקסימה ולא הייתה לה סיבה לעזוב את ישראל. כשהם הגיעו לאמריקה להשתלמות, רונית חשבה שזה רק יהיה לתקופה של שנתיים-שלוש באמריקה. בשנת 1981 היו בעיות גדולות בכלכלה בישראל, אז הם לא יכלו לחזור לישראל. בתקופה הזאת, רונית ובעלה פתחו את המשרד שלהם. זה היה מאוד קשה במשך עשר השנים הראשונות. היא מאוד התגעגעה לישראל. היא עשתה כל מה שיכלה כדי לעזור למדינה.

אחרי שהבינו שהם לא יוכלו לחזור לישראל בזמן הקרוב, אנשים המליצו להם לפנות ל-UC סן פרנסיסקו, כדי שבעלה יוכל לעשות השתלמות ושיכירו בו כרופא מקומי. אחרי זה הם כבר נשארו באזור מפרץ סן פרנסיסקו. כשבעלה סיים, הציעו לו לעבוד במשרד בברלינגיים.

רונית ואיתן חיו רק בקליפורניה מאז שעברו לארצות הברית.

קורונה

בתקופת הקורונה, היה די קשה לרונית. יש לה ילדים ונכדים אז היא הייתה צריכה להיות מאוד זהירה. היה לכולם מסכות ולא נפגשו. אימא של רונית מתה מקורונה בהתחלה של תקופת הקוביד, כשלא היו חיסונים. היא טסה לארץ להלוויה של אימא שלה. אנשים באו אליה, החלונות היו פתוחים והדלתות היו פתוחות, ורונית לבשה שתי מסכות כי היא עוד לא התחסנה. וביום אחד שהיא הייתה בישראל, חברה שלה התקשרה ואמרה, "עכשיו תעזבי את הכל, תרוצי לבית חולים רמב"ם, הם פותחים אמפולה של חיסון." אז רונית קבלה חיסון, ואחרי שהיא סידרה את הבית של אימא שלה, היא הצליחה לקבל את החיסון השני לפני שהיא חזרה לאמריקה.

היום, רונית גרה בהילסבורו עם בעלה, איתן. יש לה שני ילדים, אורי ומיכל, וארבעה נכדים. עדיין יש לה קשר קרוב עם החברים שלה מכיתה א׳ ב-WhatsApp, יש לה צ'אט קבוצתי איתם וגם קשר עם חברים מההתעמלות והצופים.

רונית ומשפחתה

רונית אומרת: "את הדור הצעיר, לא מעניין לתרום לישראל או אפילו לקהילה פה. אותם מעניין רק אני, אני, אני, וזה גורם לבעיה בהמשכיות הקהילה וגם כמובן, בעיה לישראל, שפחות אנשים תורמים לה כספים. חשוב מאוד להמשיך מפה את העזרה לארץ וגם לקהילה."

לרונית יש חיים נוחים בבית נחמד. הרגעים המאושרים כמו גם הרגעים הפחות טובים, בנו את סיפור חייה המהנה.

הזוית האישית

יואב ותום: למדנו הרבה על רונית והחיים שלה בישראל לפני שנולדנו. נהנינו לעשות את הפרויקט הזה, זה היה מעניין וכיף ללמוד על החיים של מישהו. זה היה מאוד מהנה להקשיב לה. היא עזרה לנו להשלים את הפרויקט יותר מהר עם התגובות המהירות וההסברים הטובים. אנחנו רוצים לאחל לרונית חיים נפלאים ואנחנו רוצים להגיד לה – תודה רבה, היה תענוג לפגוש אותך!