מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל, נולדתי בשנת 1947 בוילנה שבליטא להוריי, מריה ניצולת שואה ולאון שהיה חייל בצבא האדום.

אני כפעוטה

ילדותי הייתה ילדות מאושרת. גרנו בוילנה בבית מפואר שלא היה חסר בו דבר, אך תמיד פחדתי שיגלו את יהדותי ויפגעו בי רק משום שאני יהודיה. בשכנות לביתנו בוילנה גרה משפחה רוסית עם בנם סרגיי, שלעיתים נהג באלימות, לא הרשה לבנות דודותיי לעבור בחצר ביתנו אלא אם יתנו לו מתנה. באחת הפעמים, כשאני הייתי רק בת שמונה, עשיתי איתו עסקה ומסרתי לו את המדליות שאבי קיבל בזמן היותו חייל בצבא האדום בתמורה למעבר חופשי בחצר. מאותו היום סרגיי לא הטריד אותנו יותר.

בשנת 1957 עזבנו את וילנה בדרכנו לישראל. עזבנו כי היינו יהודים והמצב שם לא היה טוב ליהודים. כמו כן, היינו ציוניים (יהדות וילנה ידועה כציונית). במעבר לפולין נסגר הגבול עם ישראל ונאלצנו להישאר בפולין שנתיים. חיי בפולין כילדה היו קשים יותר מאשר בוילנה בגלל גילויי אנטישמיות קשים. בקיץ של שנת 1958 נסענו אחותי, הצעירה ממני בארבע שנים, ואני לקייטנה. הקייטנה היתה מרוחקת מאוד מהבית. עם הגיעו לשם גילינו שאנחנו הילדות היהודיות היחידות מבין 600 הילדים.

בקייטנה

מכיוון שפחדנו משאר הילדים, נאלצנו להסתיר את יהדותינו וללכת לכנסיה בימי ראשון. שתי בנות מנהיגות שהיו איתנו בקייטנה הבחינו במצוקתנו ועזרו לנו בזמן תפילות הלילה. כאשר הילדים ראו שאנחנו לא מתפללות עם כולם במיט, הבנות הסתירו את הסיבה האמיתית ואמרו לשאר הילדים שאנחנו מתפללות לפני כולם.

בשנת 1959, כשהייתי בת 12, הגענו לישראל, למעברת בת ים. מהרגע שהגענו למעברה הפכתי לילדה מאושרת. עצם היותי בחברה שבה כולם יהודים תרמה מאוד לתחושת השייכות והבטחון שלנו. השמש הזורחת והיחס הטוב של המורים בבית הספר – כל אלו הסבו לי אושר רב.

אני בילדותי בישראל

הצריף היה קרוב לים ובעיני המקום נראה כמו בית נופש. כל הילדים היו יהודים ועולים חדשים מהרבה ארצות, למדנו יחד את השפה העברית, שיחקנו יחד וחלקנו חוויות משותפות. לפני שהגענו לארץ ישראל שמענו רבות על הקשיים המצפים לנו בארץ, אולם הופתעתי לטובה ממה שפגשתי. הרגשתי שהחיים שלי השתנו לטובה. בבית ספר למדתי בכיתה ה'1. למדנו תנ"ך שהיה לי קשה במיוחד ללמוד, ועד היום אני צריכה הסבר על הכתוב בתנ"ך. כמו כן, למדנו אנגלית ודיקדוק עברי שהיה גם הוא מאתגר ללימוד, בטח למי שעברית היא לא שפת האם שלו. בבית ההורים לא ידעו את השפה והיו צריכים עזרה בקרוא וכתוב. כמו כן, "אסור" היה לנו לדבר בשום שפה אחרת חוץ מעברית, רצו שנהיה צברים מיד. רק בגיל מבוגר עזרו לי עם הדקדוק ואז הבנתי את ההבדל בין ע׳-א׳ בין כ׳-ח׳ ובין ט׳-ת׳. כעבור שנה במעברה עברנו לשיכון בבת-ים, שם סיימתי בית הספר היסודי והמשכתי לתיכון. בגיל 18 התגייסתי למשטרת ישראל ושירתי כשוטרת כחולה במשטרת תל-אביב. בגיל 21 נישאתי ליעקב זק והקמנו משפחה עם שני ילדים: רונית וערן. הכרתי את יעקב בגיל 15 כשנפגשנו במסיבת ריקודים בבית של אחד מהחברים. יצאנו חמש שנים ומאז אנו נשואים מעל 50 שנה. כשגדלו הילדים ולאחר שסיימו את לימודיהם באוניברסיטאות, הם נישאו ונולדו לי ולבעלי חמישה נכדים. מצד רונית שלושה נכדים: מיילו, יונתן ומייפל שמלווה אותי בקשר הרב דורי. מצד ערן שני נכדים: אמה וליאם.

אני ונכדיי

בתאריך 14.11.2018 יצא נכדי יונתן למסע לפולין למחנות הריכוז וזאת הזדמנות לזכור את כל הנספים מבני משפחתי ובני משפחת בעלי. המשפחה שהקמנו היא משפחה שמחה שמספקת לנו ריגושים והנאות. יונתן הבכור מסיים את שנתו האחרונה בלימודי התיכון. הוא ילד מוכשר מאוד, אינטליגנטי וחכם ובשנה הבאה הוא מתגייס לצה"ל. מייפל היא ילדה מוכשרת מאוד, משקיעה כל יום בסטודיו לריקוד והיא מאוד מצליחה. היא תלמידה מצטיינת וגורמת לי הרבה שמחה. ליאם הוא ילד חמוד שלומד בכיתה ב׳, מוכשר בלימודיו ושולט במחשב. מיילו הוא ילד מתוק, מצליח בלימודים, מגלה כישרונות ביצירותיו, סקרן ואוהב להיות עם סבו יענקל׳ה. אמה ילדה מאתגרת והיא בסך הכל סבבה.

אני עכשיו בגימלאות, מתנדבת בעמותת "עלם" בפרויקט לנערות נפגעות. אני מאוד אוהבת להיות עם נכדיי ולפנק אותם. ערן בני בן ה-44 היה שחקן כדוריד בצעירותו, הוא שיחק בהפועל ראשון לציון בנבחרת ישראל. בזמן לימודיו באוניברסיטה הוא למד ראיית חשבון וכלכלה. לאחר שסיים את ההתמחות בראיית חשבון נישא למאיה הנקין ושניהם נסעו לארצות הברית ללמוד באוניברסיטת קולומביה. בזמן שהותם בארה"ב נולד בנם ליאם. כשליאם היה בן שנתיים הם חזרו ארצה, כשמאיה ממשיכה את עבודתה בחברת גוגל וערן מנהל קרן הון סיכון. רונית למדה באוניברסיטת בר אילן קרמינולוגיה ומדעי המדינה ותוך כדי לימודיה עבדה כדיילת אוויר באל על. רונית נישאה לגיל ריבה ונולדו להם שלושה ילדים מקסימים. כיום רונית מורה לאנגלית אחרי שעשתה הסבת אקדמאים בבית ברל וקיבלה הסמכה כמורה. רונית מאוד מרוצה מעבודתה החינוכית. גיל ריבה בעלה מוכר בארץ כעיתונאי ומראיין טלוויזיה, גיל הוא אחד המוכשרים בארץ. כיום גיל עוסק גם באמנות, יש לו גלריה מאוד מאוד מצליחה. סבא יענקל׳ה שסיים את אוניברסיטת תל אביב בתואר ראשון ראיית חשבון וכלכלה ותואר שני מנהל עסקים, שימש בתפקידים בכירים בחברת קופל טורס. לאחר מכן עבר לחברת גדות כימיקלים, התקדם בתפקידים בחברה עד שהגיע לתפקיד מנכ"ל החברה. בגיל 67 פרש לגמלאות ומאז הוא משמש כדירקטור בחברות. אני עבדתי בתפקידי שווק שונים, ניהלתי חנות נעליים גדולה של חברת בריל. לאחר מכן היו לי חנויות ספורט משלי. כמו כן, הייתה לי גלריה משלי ובגיל 55 פרשתי מעבודתי. מאז אני משתתפת בסדנאות, הרצאות, טיולים, נסיעות לחו"ל ועוזרת לנכדיי. יש לי אחות ששמה פרידה, ויש לי משפחה גדולה מהצד של משפחת אישישוק. אנחנו בקשר טוב וכולנו חיים בארץ. המשפחה שלי גדולה כי סבי אלי (אליהו) נישא לאחר המלחמה, ונולדו לו 3 ילדים שחלקם יותר צעירים ממני וכולם נישאו והולידו ילדים. כך יש לי דודים צעירים ממני בחמש שנים.

הזוית האישית

סבתא רחל והנכדה מייפל: הייתה חוויה מלמדת וכיפית, גם היינו ביחד וגם למדנו אחת מהשנייה.