מאגר סיפורי מורשת

שמי מנשה בן משה. נולדתי בתאריך 15.4.1946 במדינת איראן, בעיר טהרן. רחל וחביב היו שמות הורי, גם הם נולדו באיראן.

בתקופת בית הספר והלימודים הייתי תלמיד חרוץ שמצטיין בכל המקצועות ובמיוחד במתמטיקה, בנוסף למדתי עשר כיתות באיראן (עשר שנות לימודים). עליתי לארץ בגיל 17. המעבר היה קצת קשה, במיוחד ללמוד את השפה ולהיפרד מכולם. במעבר נתקלתי בהמון מעצורים אבל משפחתי, שגם עלתה לארץ, תמכה בי ואני בהם. למרות כל זאת, בלי לדעת את השפה הצלחתי להתקבל (מבחינות חברתיות) וגם רכשתי המון חברים חדשים. אני זוכר שכאשר הגעתי לארץ לא ידעתי את מנהגי המדינה ולקח לי זמן להתרגל.

בצבא שירתי בחייל השריון בתור לוחם בטנק ונלחמתי בארבע מלחמות במדינת ישראל: מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה. בזמן הצבא התחלתי להבין וללמוד את השפה (כיום אני מבין את השפה העברית שוטפת). הייתי בשירות מילואים במשך 29 שנים.

נישואים

הכרתי את אשתי דרך משפחתי. לאשתי קוראים יפה ובגיל 29 התחתנתי איתה, יש לנו שלושה ילדים. גרתי באשדוד כמה שנים ואחר כך עברתי לחולון עד היום. אני משווק אלומיניום וזה העיסוק שלי. כיום יש לי שלושה נכדים ואני מאחל להם הצלחה רבה בחיים והמון אושר.

מסר לצעירים: מאוד חשוב להשקיע בלימודים ולכבד את ההורים.

הזוית האישית

עומר הנכד המתעד: אני וסבי רצינו להגיד שבמהלך העבודה המשותפת נהנינו מאוד. אני חייב להגיד שלמדתי על סבי המון דברים חדשים ומעניינים.