מאגר סיפורי מורשת

שמי דוד אזולאי, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתי, מרטין אזולאי. יחד אנו מתעדים סיפור מחייה.

סבתא שלי היא ילידת מרוקו, ועלתה מטולוז שבצרפת לארץ עם סבא שלי וסבתא רבתא שלי. היא עלתה לארץ כי היה אנטישמיות בטולוז. לפני העלייה לארץ היא הייתה קונדיטורית בעיסוקה. "קונדיטאות (בעברית: מגדנאות), היא ענף בתחום הקולינריה העוסק בדברי מאפה מתוקים ובמנות אחרונות. תחום המגדנאות מקיף נושאים רבים, ובהם הבצקים והקרמים, המוס, הפאי, המרנג, הפודינג, ניפוח הסוכר, העבודה בבצק סוכר, העבודה בשוקולד, הגלידה, הריבה ועוד." (ויקיפדיה).

סבא וסבתא שלי גדלו במרוקו כשהם היום צעירים, משם עלו לצרפת. סבתא סיפרה לי שיום אחד ברחוב הם החזיקו ידיים, הם היו זוג. המשטרה הגיעה ואמרה שאסור להחזיק ידיים כי זה אזור של ערבים, וזה פוגע ברגשות אנשים דתיים. באותו אירוע כמעט לקחו את סבא שלי ז"ל לכלא, על אותה החזקת ידיים. אבל הוא הכיר במשטרה מישהו והצליח להימלט מרוע הגזירה ולא הלך לכלא. מהסיפור הזה למדתי בכמה חופש אנו חיים כאן בארץ ישראל. סבתא הייתה בהלם מהתקרית, ואלו חלק מהסיבות שבגללן עלו ממרוקו לצרפת, למדינה יותר מפותחת מבחינה תרבותית.

סבתא ציינה בנוגע לעלייה שלהם לישראל שהיה קשה להביא את סבתא רבתא לארץ, כי היא מאוד זקנה ולא ידעו אם היא יכולה לעלות על מטוס, אבל הם הצליחו, מתוך עקרון שהמשפחה צריכה להיות יחד, וגם לכבד את זקני המשפחה. סבתא סיפרה לי שהחוויה הכי אהובה עליה בחיים בישראל היא בכך שהיא הייתה עם כל המשפחה, כולם גרים ליד כולם וחיים בקרבה ובחברות.

הזוית האישית

דוד הנכד המתעד: תודה לסבתא היקרה שלי ששיתפה אותי, כל כך קשה היה להיות יהודי בארץ אחרת.