מאגר סיפורי מורשת

היסטוריה משפחתית:

סבא חיים- סבי נולד בחודש ספטמבר בשנת 1931 בעיירה סבן אשר ברומניה, לאמו איטה ולאביו פייבל ולאחיו משה ובלה ושם משפחתו הקודם היה צ'אושו. הוא הספיק ללמוד סה"כ שנתיים בביה"ס עד שהחלה המלחמה.

בשנת 1942 גירשו את סבי ואת משפחתו מביתם לעיר מחוז. לאחר מכן הם גורשו לאוקראינה ל-3 שנים וחזרו לביתם שברומניה.

בגיל 13 חגג סבי את בר המצווה בבית הכנסת ובבית, הניח תפילין והלך ללמוד מקצוע תופר מעילים וכובעים מפרווה של כבשים. יום אחד הגיע קרקס לעיר ולאחר שהקרקס התפרק קנה סבי תוף בכסף שהרוויח מתפירת המעילים, הקים עם חבריו תזמורת והחל לפרנס את משפחתו מנגינה בחתונות ואירועים.

כשהיה בן 16 סבי נרשם לקבוצת נוער ציונית בשם "דרור הבונים" של אחדות העבודה שהתארגנו כדי לעלות לארץ ישראל ועלה לארץ בעליה א- לגאלית עד בולגריה, בשתי אוניות גדולות בשם "פאנקרשצ'ן", שרובה היתה עם בני נוער. הם נכנסו לשדה מוקשים והרוסים ששמרו על הים השחור החזירו את האוניה לרומניה, משם האוניות יצאו שוב מרומניה וכשהגיעו לטורקיה לקחו אותם למחנה הסגר בקפריסין, משם יצא סבי לישראל באוניה "קדמה" למחנה עולים בנתניה, שם אכל תפוז בפעם הראשונה בחייו. מנתניה עבר סבי לטבריה ומשם על רכבים משוריינים לקיבוץ דפנה, שם עבר את מלחמת השחרור. לאחר שנתיים עזב את הקיבוץ והתגייס לחיל הים ואחר כך לגבעתי ולמד מכונאות רכב, ומשום שלא היה מספיק רכב אז, הוא למד גננות והחל לעבוד כמנהל גינון.

בזמן הכרזת מדינת ישראל סבי היה בקיבוץ דפנה והוא מאוד התרגש כששמע את ההצבעות מהאו"ם.

סבתא רבקה– סבתי נולדה ב-14/1/1934 בעיר פולטיצ'ן אשר ברומניה, לאמה ציפורה ולאביה אברהם ולאחיה יוסי וטובה. ושם משפחתה הקודם היה שפירא.

כשסבתי היתה בת 8 גירשו אותה ואת משפחתה מביתם לעיר סוצ'אבה, מלבד אביה שהיה במחנות עבודה. בעיר זו הם התגוררו בבית עזוב והחביאו את דודתה ודודה. לילה אחד הגיעו רוסים גויים לחפש אנשים לעבודה, מצאו את דודתה ודודה,  הכו בהם נמרצות ולקחו אותם לעבודה. לאחר חודש עברה משפחתה של סבתי לבוטושאן, שם היו התנאים טובים יותר ואמי בישלה וניקתה כאשר אמה ואחיה הלכו לעבודה. מבוטושאן עברה משפחתה לסבן וחזרה לפולטיצ'ן. אז קיבלו הודעה שאביה משתחרר ולפני שנכנס לעיר תפסו אותו הרוסים ומכיוון שחשבו שהוא מרגל, לקחו אותו לרוסיה כשבוי לאחר שהכו בו נמרצות. ברוסיה שהה אביה במשך שנתיים.

סבתי למדה 4 כיתות וכדי לפרנס את משפחתה למדה תפירה, גיהוץ וכו'.

שנתיים לאחר הקמת מדינת ישראל ובשנת 1950 כשהיתה סבתי בגיל 16 ניתנה האפשרות ליהודים לצאת לארץ ישראל, סבתי היתה בתנועת נוער של השומר הצעיר והגיעה לישראל עם הוריה באוניה "טרנסילבניה" מרומניה דרך טורקיה, משם ל"סנט לוקס" שם היה ריכוז של כל העליות. לאחר מכן הגיעו לבית עולים בפרדס חנה שם עבדה באיסוף ענבים ליין, היתה הולכת לעבודה עם אמה משום שאביה היה חולה, עבדה במשק בית על מנת לפרנס את משפחתה. לאחר מכן עברה משפחתה לנהריה ואמי ניהלה את משק הבית ועבדה גם מחוץ לבית.

סבתי זוכרת שכשנהריה חגגה 25 שנים, בן גוריון נאם על שפת הים בנהריה.

איך סבא וסבתא נפגשו?

כשסבי השתחרר מהצבע בגיל 20 הגיע לנהריה וגר בבית דודו (הוריו עוד לא הגיעו ארצה), מול ביתם של סבתי ומשפחתה.

שניהם- גם סבי וגם סבתי נהגו לרקוד במועדון נוער בנהריה, שם הזמין סבי את סבתי לרקוד, (תמיד הוא סיפר שהוא ראה אותה בפעם ראשונה במועדון בשמלה כחולה והוא נשבע בקסמה).

לאחר חצי שנה של הכרות וחברות, נפרדו השניים במריבה ולאחר שנה חזרו לאהבתם והחליטו להתחתן ולהקים משפחה.

בחודש מאי בשנת 1953 התחתנו סבתי וסבי בבית הכנסת בנהריה וערכו מסיבה בבית עם המשפחה הקרובה.

4 שנים לאחר נישואיהם סבתי היתה בהריון עם בנה הבכור (דודי דני) ואז חלה סבי במחלת השחפת ושהה בבית החולים ברעננה בבידוד במשך 6 חודשים ורק כשהשתחרר מביה"ח ראה לראשונה את בנו.

בזמן שהותו של סבי בביה"ח התגוררה סבתי בבית הוריה וכשחזר סבי מביה"ח נאלצה לפרנס את משפחתה בעצמה, בעבודות מפרכות כמו ניקיון סיד מהרצפה בשהייה ממושכת על הברכיים, וסבי עבד בחנות בדים "גליי" בנהריה, מכיוון שהוא היה אחרי ניתוח ואסור היה לו להתאמץ יתר על המידה ולשהות בשמש.

לאחר שלוש שנים וחצי נולד בנם השני של סבתי וסבי (דודי אילן) ושלוש שנים וחצי לאחר הולדת בנם השני נולדה בתם – היא אמי – חניתה.

הזוית האישית

לאחר חצי שנה של הכרות וחברות, נפרדו השניים במריבה ולאחר שנה חזרו לאהבתם והחליטו להתחתן ולהקים משפחה.