ההכרות בין סבתא בלה לסבא ישראל
שמי בלה דוד ואני סבתא של נכדותיי החמודות, רבקי קציר ודיני למברג ואיתן אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי.
נולדתי בחיפה בשנת תשי"א 1951 להוריי משפחת שחר.
את שנות ילדותי ביליתי בחיפה בנעימים יחד עם שתי אחיותיי ואחי בקריית מוצקין, כשגדלתי רציתי לעבוד במקצוע, שאוכל לעזור לאנשים. לכן, הלכתי ללמוד לימודי סיעוד, ולהשתלב בעבודה כאחות בבית חולים. אחרי הלימודים בבית ספר לאחיות עבדתי תקופה קצרה בבית החולים הדסה. ואחר כך עברתי לבית החולים רמב"ם שם עבדתי כאחות במשך יותר מארבעים שנה.
אבל מה שרציתי לספר לכם בכלל זה, איך הכרתי את סבא ישראל? (סבא של דיני ורבקי)
איך הסיפור שלנו התחיל?
אז כך זה היה: דודה שלי ודודה שלו היו חברות, והן סיפרו לי ולישראל אחד על השני. עשינו פגישה ראשונה, ובסיומה חזרנו הביתה, ואמרנו שנהיה בקשר. אלא, שאז פרצה מלחמת יום הכיפורים. ישראל גויס למלחמה. אני חזרתי לבית החולים לטפל בכל הפצועים החדשים. אחרי כמה חודשים, כשנגמרה המלחמה כבר לא זכרתי מהפגישה, וגם לא איך ישראל נראה… אבל הוא לא שכח אותי.
הוא התקשר אל הטלפון של הבית שלי לחפש אותי. הבעיה הייתה, שאני כבר הספקתי לעבור דירה. וסבא ישראל נאלץ לעשות חקירה שלמה עם השכנים עד, שמצא את הכתובת החדשה שלי, ומשם הכול רץ: סבא שלח לי מכתב. כשקראתי את המכתב נזכרתי בסבא. עשינו עוד כמה פגישות, וב"ה, אחרי כמה חודשים התחתנו בחיפה.
המצחיק היה, שכאשר הפגשנו את ההורים שלנו, כדי שיכירו אחד את השני, התגלה לנו, שאבא שלי ואבא של ישראל היו חברים ושכנים כילדים בהונגריה. והשמחה במפגש הייתה גדולה.
סבא וסבתא של רבקי קציר ודיני למברג
הזוית האישית
דיני: לסבתא, נהניתי מאוד לשמוע את הסיפור הזה ממך, ושמחתי לדעת עליך יותר.
רבקי: לסבתא, היה ממש נחמד לדבר אתך ולשאול שאלות עליך. הייתי רוצה שהתכנית הזאת תמשיך לנצח!
מילון
מלחמת יום הכיפוריםמלחמת יום הכיפורים פרצה ביום הכיפורים ה'תשל"ד, 6 באוקטובר 1973, בהתקפת קואליציה של צבאות מדינות ערביות נגד ישראל, בהובלתן של סוריה ומצרים, שנתמכו על ידי חילות משלוח מארצות ערב, בעיקר מעיראק ומירדן. המלחמה התרחשה בעיקר בסיני וברמת הגולן, ונמשכה עד 24 באוקטובר 1973, יום כניסת הפסקת האש לתוקף
ציטוטים
”כדי להגשים – חייבים לחלום!“