מאגר סיפורי מורשת

שמי לבנה אלוש קרוננברג, נולדתי בתאריך 31.12.1953 במושב עולים חדשים יוצאי טורקיה – בורגתא. אני נקראת על שם סבתי לונה, שעלתה מאיסטנבול בתחילת שנות ה- 60. אני אימא לכרמית, ניר וקובי, וסבתא לנועה, אורי, עידן, הראל, שירה ועילאי. אני גרה בשכונה שקטה ויפה בעין התכלת, בצפון נתניה, עם גינה מטופחת שמעסיקה אותי מאוד, במיוחד בשנה האחרונה שבה בעלי נפטר. משפחתי הגרעינית כוללת את הוריי, יעקב נישלי ז"ל וקלינה נישלי ז"ל, ואחי יהודה שיבדל לחיים ארוכים שגר בכפר יונה.

אבי עלה לארץ בשנת 1948 והועבר לקיבוץ עין החורש. שם שהה כשנתיים ואז עבר למושב בורגתא, מושב עולים יוצאי טורקיה שהוקם בשנת 1950. אבי עסק כל חייו בחקלאות, גידל בוטנים, ירקות שונים ועסק בקטיף כותנה בשדות עמק חפר. אמי קלינה עלתה עם משפחתה מהעיירה טקירדה שבטורקיה והגיעה לארץ בת 15. בשנת 1948 היא השתתפה כנושאת דגל ישראל ביום העצמאות הראשון למדינה.

תקופת המעברות

לפני הקמת מושב בורגתא ועם עליית התושבים מטורקיה לישראל, העבירו את העולים למחנה עולים או מעברה שנקראה מחנה ו'. מעברה  שהיתה בין בית ליד לכפר יונה. לפי הסיפורים הם התגוררו באוהלים בתנאי קשים, בגשמים כשהאדמה עם בוץ, מתקיימים עם הקצבות אוכל. במעברה היו כשנתיים וכאמור, בשנת 1950 הוקם המושב בורגתא שבו נולדתי ושם בליתי את ילדותי. ילדות יפה, פשוטה ומלאה זיכרונות יפים.

בבית ספר עמי אסף שבבורגתא למדתי בבי ספר יסודי, ובמרכז החינוך רופין למדתי בתיכון.

תקופת בגרות

בכיתה י"ב נבחרתי לצאת למשלחת חילופי נוער מעמק חפר. ביקרנו באנגליה, הולנד וגרמניה. התארחנו בעיירה קטנה ליד ברלין בשם גולסר. התגוררתי כשבוע אצל משפחה מקסימה עם שלושה ילדים. טיול זה זכור לי כחוויה עצומה שלא תישכח. חצי שנה לאחר הביקור והאירוח אצל המשפחה בגרמניה,  הגיע להתארח אצלי במושב הבן הבכור של אותה משפחה.

שירות צבאי

בקיץ 1972 התגייסתי לחיל האוויר. את השירות עשיתי בבסיס חיל אוויר בח"א 3 ברפידים – סיני. בסיס זה הוגדר כבסיס פריסה שבו נחתו והמריאו מטוסי קרב מבסיסי חיל האוויר בארץ. הבסיס כאמור היה באמצע סיני, סביב מדבר וכל היציאות הביתה נעשו בטיסות. הייתי סמלת מבצעים, צמודה  לקצין המבצעים שמעדכנת נחיתות המראות ועוד.

בתקופה שירותי בבח"א 3 הכרתי את בעלי, אבי ז"ל, אבי שלושת ילדיי. (נפטר בשנת 1999).

מקצוע ועיסוק

עם שחרורי מצה"ל למדתי הנהלת חשבונות והועסקתי בחברה גדולה המתמחה בטיפולים במערכות מים. בשנים האחרונות עבדתי בפנימית נווה הדר שבחבצלת השרון עם נוער טיפולי.

בתאריך 9.9.1976 נישאתי לראשונה לאבי, אותו הכרתי בחיל האוויר, ונולדו לנו שלושת ילדנו. לצערי בשנת 1999 הוא נפטר לאחר מחלה. בשנת 2015 נישאתי שנית ליעקב אלוש ואתו חייתי עד אוגוסט 2021 שנפטר.

עיסוק בתקופת הגמלאות

עם היציאה לגמלאות היה לי ברור שאני ממשיכה בעשייה. נרשמתי לתוכנית PROFILL של משרד החינוך שבו אני ממלאת מקום למורות וגננות. מדי ערב אני מקבלת רשימת מילוי מקום ובוחרת לפי מה שמתאים לי. זו עבודה מאתגרת, במיוחד לאחרונה. אני עובדת בגן תקשורתי עם ילדים על הרצף וזה בהחלט מרגש ומאתגר. בנוסף, אני מנויה במתנ"ס ומשתתפת בפעילויות שונות, טיולים וכדומה. התחביב האהוב עלי הוא ריקודי עם ואני משתתפת ורוקדת פעמיים בשבוע.

סיפור טיבוע אח"י אילת 21.10.1967

יעקב אלוש ז”ל (בעלי השני), ירת בחיל הים במשחתת אח"י אילת. משחתת זו טובעה על ידי המצרים ליד פורט סעיד בתאריך 21.10.1967 (שלושה חודשים מסיום מלחמת ששת הימים). בהטבעת המשחתת נהרגו 47 מלחים וקצינים  ונפצעו 91. יעקב, כאמור, נפצע, אושפז, החלים וחי עד יומו האחרון עם זיכרונות ופצעים בנפשו.

מדי שנה השתתפנו באזכרות שנערכו בלב ים בהשתתפות מפקד חיל הים.

את סיפור ההטבעה והישרדותו של יעקב הדפסתי וערכתי למזכרת. (העתק יועבר לנער). כאמור, לפני כשנה יעקב ז"ל נפטר.

מסר לדור הצעיר

העבר הוא ההיסטוריה (History), ההווה הוא המתנה שקבלנו (Present), העתיד הוא מסתורי (Mysterious). אסור לשכוח את העבר, את ההיסטוריה, שהוא היסודות ואבני היסוד שלנו. תהנו תשמחו מההווה כי הוא המתנה שקבלנו. ולעתיד טוב אנו נדאג ונשאף לעתיד טוב יותר! הנוער המקסים שלנו הוא המתנה הכי יפה שלנו. אני מאחלת לבוגרי י"ב בבית הספר ש"י עגנון המשך חיים טובים, למתגייסים גיוס קל ונעים.

הזוית האישית

יובל ונתנאל המתעדים: היה מעניין לשמוע ולתעד את סיפורה של לבנה, שמחתי להנציחו במאגר המורשת של תכנית הקשר הרב דורי.

לבנה: תודה ענקית לאורית ולכל צוות המורים המלווים אותנו בלימודים ובתכנית הקשר הרב דורי. וכמובן אחרון אהוב וחביב – לתלמיד יובל אלוש (אלוש – רק במקרה), על שיתוף הפעולה, על ההתעניינות. היה לי ממש כיף להיות המקשרת בין דורך ובין דורי (וזה רק יובל שנים).