מאגר סיפורי מורשת

שמי מיה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבתי אתי פלד ואת משפחתי, יחד אנו מעלות את הסיפור אל מאגר המורשת.

סבים וסבתות

סבא שלי מצד אבא

מוצאם בגרמניה, מן העיר דרזדן. השפה המדוברת באותה ארץ היא גרמנית, לבוש אופייני לאותו אזור: נקרא "מיסבאך". הנשים לובשות שמלה לבנה פרחונית, והגברים לובשים מכנסי עור קצרים, חולצה לבנה עם עניבה כחולה ומעל ווסט וז'קט שחור. מאכל אופייני לאותו אזור: בשר עם כרוב כבוש ותפוחי אדמה. כשסבא שלי גר בגרמניה התחוללה השואה וגרמניה הייתה נאצית ומדינת אויב, כיום יש שלום בין ישראל לגרמניה.

סבתא שלי מצד אבא 

ילידי רומניה, מהעיר בקאו. השפה המדוברת היא רומנית. לבוש אופייני לאותו אזור נקרא "יה". הנשים והגברים לובשים חולצות דקות מפשתן שעליהם רקומים פרחים ופירות שונים בעיקר בצבע אדום. מאכל אופייני לאותו אזור: עלי כרוב כבוש ממולאים בבשר או אורז. כשסבתא שלי גרה ברומניה התחוללה השואה ומאות אלפי יהודים נרצחו. כיום יש שלום בין ישראל לרומניה.

אימא של סבתא שלי מצד אימא

ילידת גרמניה, מהעיר מנהיים. השפה המדוברת באותה ארץ היא גרמנית. לבוש אופייני לאותו אזור נקרא "מיסבאך". הנשים לובשות שמלה לבנה פרחונית, והגברים לובשים מכנסי עור קצרים, חולצה לבנה עם עניבה כחולה ומעל ווסט וז'קט שחור. מאכל אופייני לאותו אזור: "שפונדל", כופתאות בצק עבות ממולאות גבינה. כשסבתא שלי גרה בגרמניה התחוללה השואה וגרמניה הייתה נאצית ומדינת אויב, כיום יש שלום בין ישראל לגרמניה.

אבא של סבתא שלי מצד אימא

יליד תימן, מן העיר צנעא. השפה המדוברת באותה ארץ היא ערבית. לבוש אופייני לאותו אזור: הגברים לבשו "קפטאן"- שמלה בעלת שרוולים ארוכים שמגיעה עד אחרי הכתפיים וכובע הנקרא "לג'ה". הנשים לבשו שמלה מעוטרת ומעליה מכנס רקום הנקרא, "ג'מיס" וכיסוי ראש רקום. מאכל אופייני לאותו אזור: "לחוח", פיתה המורכבת ממים, קמח, סולת ושמרים הנאפית בטאבון. כשסבא שלי גר בתימן היא לא הכירה במדינת ישראל, וגם כיום תימן נחשבת כמדינת אויב של מדינת ישראל.

אימא של סבא שלי מצד אימא

יליד סוריה, מן העיר חלב. השפה המדוברת באותה ארץ היא ערבית. לבוש אופייני לאותו אזור: הגברים לובשים שמלה ארוכת שרוול הנקראת "גלביה" וחובשים כיסוי ראש הנקרא "עקאל". הנשים לובשות "גלביה" נשית וחובשות כיסוי ראש ופנים שנקרא "חיג'אב". מאכל אופייני לאותו אזור: "קובה", כופתה המורכבת מבורגול, סולת וקמח וממולאת בבשר או בתפוחי אדמה. כשאימא של סבא שלי גרה בסוריה היא לא הכירה במדינת ישראל, וגם כיום סוריה נחשבת כמדינת אויב של מדינת ישראל.

אבא של סבא שלי מצד אימא

ילידת גרמניה, התגורר ליד הגבול עם אוסטריה. השפה המדוברת באותה ארץ: גרמנית. לבוש אופייני לאותו אזור: נקרא "מיסבאך". הנשים לובשות שמלה לבנה פרחונית, והגברים לובשים מכנסי עור קצרים, חולצה לבנה עם עניבה כחולה ומעל וסט וז'קט שחור.  מאכל אופייני לאותו אזור: נקניקיות מבושלות בבירה לצד אטריות בצק הנקראות "שפצלה". כשאבא של סבא שלי גר בגרמניה התחוללה השואה וגרמניה הייתה נאצית ומדינת אויב, כיום יש שלום בין ישראל לגרמניה.

בית ילדותה של סבתא אתי

אתי פלד לבית דמול, נולדה בתל אביב בשנת 1954. היא נשואה, יש לה שני ילדים וארבעה נכדים. בשירות הצבאי הייתה בממר"ם – יחידת המחשוב בצה"ל. השתתפה במלחמת יום הכיפורים, קיבלה את אות מלחמת יום כיפור. יש לאתי תואר ראשון בהוראה. מורה לחינוך מיוחד.

קראו לסבתא בשמה, אסתר (אתי) על שם הסבתא שלה – אימא של אימא  אשר נספתה בשואה. שמות ההורים: חיים ורותי. שמות האחים: ענת ואיל. לאבא של סבתא היה מוסך לצביעת מכוניות ואימא שלה הייתה אחות במקצועה.

סבתא גדלה בתל אביב. היה להם בית פרטי עם חצר גדולה, שהיה בה סל, וילדי השכונה אהבו לבוא לשחק שם כדורסל. בשכונה היו הרבה ילדים והם נהגו לשחק הרבה בחוץ. בבית היו ארבעה חדרים גדולים, מטבח וסלון. הבית היה מקום מפגש למשפחה המורחבת ולחברים. בשבתות היו מגיעים חברים של הילדים ומצטרפים לג'חנון בארוחת הבוקר. ההורים של סבתא עלו לארץ מתימן וגרמניה ולכן המאכלים היו מגוונים.

גלגולו של חפץ

החפץ שסבתא בחרה להביא לתכנית הוא הגדה של פסח, שכתובה בעברית ובגרמנית. ההגדה הוצאה לאור בשנת 1929, היא הובאה מגרמניה ונכתבה בוינה שבאוסטריה. ההגדה יצאה לאור לפני כמעט 100 שנה והייתה שייכת למשפחת סבתי שהתגוררה בגרמניה.

ההגדה ישנה, והדפים שלה הצהיבו. מבחוץ, ההגדה מעוטרת באיורים צבעוניים ובתוכה, לצד הכיתוב, תמונות צבעוניות המתארות את סיפורי ההגדה ואת נופי ארץ ישראל.

סבתא מספרת: "הגדה זו הייתה שייכת לסבי, שהיה הדוד של אימא שלי, אשר אימץ אותה כבתו. הדודים של אמי עלו לארץ מגרמניה לפני שפרצה השואה. לאחר ליל הבדולח (בו הרסו את בית הכנסת שאביה של אמי היה רב בו), הוריה של אמי שלחו אותה לארץ מגרמניה, כאשר הייתה בת 6, לגור בבית דודיה. לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השניה והשואה, התברר כי הוריה של אמי נספו בשואה ודודה (אחיה של אביה) אימץ אותה כבתו. אני זוכרת שבכל ליל סדר, עורך הסדר, שעד לפטירתו היה סבי, היה קורא בהגדה זו בפסח. לאחר פטירתה של אמי, שמרתי את ההגדה שהיא מזכרת ממנה וממשפחתה ועל כן ההגדה הזו יקרה מאד לליבי."

ההגדה שעוברת בין הדורות

הזוית האישית

מיה הנכדה המתעדת: סבתא, היה לי מאוד כיף שהסכמת להשתתף איתי בתוכנית. למדתי הרבה דברים עלייך ועל המשפחה שלנו אני מקווה שגם לך היה כיף איתי והיה לי כיף לבלות איתך זמן איכות.

סבתא אתי: מיה נכדה אהובה שלי, שמחתי שזכיתי להיות שותפה שלך לתכנית הקשר הרב-דורי, שלה יש חשיבות רבה בעיני גם משום שחשוב מאוד להעביר מדור לדור את הסיפור ההסטורי של המשפחה ושורשיה וגם לקשר שלנו, והעבודה המשותפת בהכנת הסיפור. אני יודעת שהדור הצעיר לא תמיד מודע לחשיבות הרבה של הנושא, אבל בטווח הארוך כשמתבגרים ומתעניינים בשורשי המשפחה מבינים עד כמה זה חשוב. היה לי נעים לשבת איתך יחד ולענות לשאלותייך ולספר לך על תולדות משפחתי, להעלות זכרונות מילדותי, מבית הוריי ומשנות הילדות של אימא שלך. אני מקווה שגם לך היה מעניין ומהנה ושסיפור תולדות משפחתנו ימשיך ויעבור מדור לדור. אוהבת, סבתא אתי.