מאגר סיפורי מורשת

שמי לי-אור, אני משתתפץ השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבי, ישראל, יחד אנו מעלים את סיפורו של סבא אל מאגר המורשת של התכנית.

השם המלא של סבי הוא ישראל הרט חרר, סבא בן 75, יליד 1946. הוא נולד במרוקו ובעיר ספי. לסבא ישראל היו תשעה אחים והם חיו 11 נפשות בבית אחד, לאחר חמש שנים שסבא ומשפחתו גרו בספי, הם עברו לגור בעיר קזבלנקה. סבא שלי למד בבית ספר צרפתי בקזבלנקה במשך שבע שנים. בסוף שנת 1961, כשסבא היה בן 13, החלה תופעת מרובה של רעידות אדמה בכל מרוקו.

עלייה לארץ

בתחילת שנת 1962, כשסבא היה בן 13 ואח שלו יוסף היה בן 12, נמאס להם לחיות בפחד מרעידות האדמה במרוקו ולכן החליטו לעלות לארץ.

בתקופה זו העליות התקיימו כך: שליש דרך במשאית, שליש דרך בסירות ושליש דרך באונייה. בתקופת העלייה של סבא ואחיו היה אסור לעלות לארץ ישראל מבחינת השלטונות, אז הם עלו להברחה דרך משאית מלאה אבטיחים כדי שלא יראו את העולים לישראל וכל הדרך הם התווכחו כי לא היה מקום. באמצע הלילה בשעה 02:00, המשטרה עצרה את המשאית ושאלה את הנהג: "מה אתה מוביל שם מאחורה?" הם הלכו לבדוק מה יש במטען המשאית בזמן שהעולים הצטופפו בין האבטיחים מאחורה כדי שלא יראו אותם. המשטרה ראתה רק אבטיחים והמשאית המשיכה בדרכה לרבאט עיר הבירה של מרוקו. מרבאט שטו בסירות עד לצרפת, ובצרפת לנו באכסניה במשך שלושה שבועות. כשתמו שלושת השבועות באכסניה, האונייה חיכתה להם ליד האכסניה והם עלו לארץ בשלום.

באמצע שנת 1962, כשסבא ישראל ויוסף הגיעו לארץ, רצו לשלוח אותם לכל מיני קיבוצים וסבא לא הסכים. הוא רצה להישלח לכפר חב״ד ללמוד תורה וללכת לבית ספר ממלכתי דתי. סבא למד עד גיל 18 בכפר חב״ד בבית ספר שהוא רצה, הוא השלים את כל שנות לימודיו שנותרו לו.

סבא בצעירותו

לאחר שסיים את הלימודים סבא התגייס לצה״ל בתור לוחם במשמר הגבול. באמצע תקופת שירותו של סבא, שאר משפחתו עלתה לארץ. כשההורים הגיעו, כל המשפחה עברה לגור בעיר נתניה. אבא שלו (שלמה) עבד בתור חשמלאי בצבא באחת הפלוגות בשארם א-שייח', אימא שלו (עג׳יג׳ה) עבדה במפעל לקופסאות שימורים.

הנישואין של סבא ישראל

כפי שאמרתי, אמו של סבא עבדה במפעל קופסאות שימורים ובמקרה גם סבתא שלי (עדנה) עבדה גם באותו מפעל. אמו של סבא רצתה שעדנה תתחתן עם הבן שלה יוסי (אחד מהאחים של סבא) וסבתא שלי בכלל לא הכירה אותו אבל לא הייתה לה בעיה עם זה.

באחד מן הימים אמו של סבא נהייתה חולה מסיבה כלשהי, ועמיתיה מהעבודה באו לבקר אותה בביתה. כשסבא ראה את עדנה, הוא התאהב בה מיידית ואמר לאמו: ״היא תהיה שלי״. אמו של סבא אמרה לעדנה שבסוף ישראל רוצה אותה ולא יוסי, היא וסבא קבעו בתחנה המרכזית ושם התאהבו. הם התחתנו, זמן קצר לאחר החתונה סבתא נכנסה בהיריון ואז התחילה מלחמת כיפור.

מלחמת יום כיפור

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים שבה סבא ישראל נלחם. צה״ל היה חייב לגייס לוחמים בשביל ביטחון המדינה, אז גייסו את סבא שלי. כבר ביום הראשון של המלחמה סבא התייצב למשימה עם טנק אל עבר סיני, כשהגיעו לסיני התחילו לתקוף את המצרים. בתוך הטנק היו עשרה מבוגרים שבאו להילחם, אבל המצרים לא פראיירים וירו אל עבר סבא וחברו (לטנק שסבא שלי היה בו). סבא ממש ראה את המוות בעיניים, אבל עד כמה שהמצרים לא פראיירים, סבא היה נחוש יותר פי 100 לנצח במלחמה – סבא והחברים החזירו תגובה ותקפו בחזרה.

בזמן שסבתא שלי הייתה צריכה ללדת בכל רגע, סבא שלי נלחם בשביל להגן על כל המדינה. ביום ה-12 של המלחמה, בתאריך 18.10.1973, סבתא שלי ילדה את בנה הבכור וסבא הספיק לראות את בנו רק בסוף המלחמה. לאחר 19 הימים כולם חזרו הביתה בשלום.

הזוית האישית

סבא ישראל: מאוד התרגשתי שעושים עליי את סיפור התיעוד, למרות שכל שנה הנכדים שלי באים לשאול אותי על העבר שלי, כל פעם זה מרגש יותר, ישבנו יחד על סיפור חיי ונהניתי לספר על העבר שלי.

לי-אור הנכדה המתעדת: היה לי מאוד כיף לדבר עם סבא ולגלות עליו דברים חדשים שלא ידעתי עליהם לפני כן והסתקרנתי מאוד לשמוע את הסיפור שלו. סבא דיבר איתי בצורה נעימה ורק רציתי שהוא ימשיך לדבר, היה לי ממש כיף איתו.