מאגר סיפורי מורשת

שמי נועה, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבא שלי, לב  בורקין. סבא לב נולד בשנת 1950 בעיר גרודנו שבבלארוס.

סבא לב סיפר לי על הוריו – סבא רבא וסבתא רבתא שלי 

לאימא של סבא לב קראו אסתר ולאבא שלו קראו בצלאל. הם עלו לישראל בשנת 1990. סבא סיפר שאמו לא זכתה להינות מישראל, כי לאחר שהם עלו לישראל, אחרי כמה חודשים היא נפטרה – אבל לפחות זכתה להגשים את החלום שלה לעלות לארץ ישראל. אבא של סבא לב, נפטר גם הוא בישראל בשנת 2014.

סבא לב מספר: "חוץ מהם לא היו לי עוד קרובי משפחה. ההורים של אמא שלי ושתי האחיות שלה ניספו בשואה. 5000, היהודים שנותרו מהקהילה הגדולה, לטרבלינקה, "עד ה – 13 במרץ 1943 הוצאו אחרוני היהודים ה"שימושיים" לביאליסטוק, והגטו שבעיר הוכרז "יודנריין". משלוחים אלו סומנו כ-RSHA, והרציחות תועדו בידי הגרמנים. את התיעוד ועדות לרצח זה של יהודי גרודנו, סקולקה, וולקוביסק ופרוזחני, ניתן לראות במוזיאון אושוויץ." (ויקיפדיה). כל משפחתנו הושמדה שם גם של אימא וגם של אבא – כולם נכחדו בשואה. יש אנדרטה לזכר יהודי גרודנו שנספו בשואה, בבית הקברות בקריית שאול.

 תמונה משפחתית

סבא לב ממשיך בסיפורו:

"אבא שלי גר בעיר בשם גרודנו איפה שאנחנו גרנו אחרי זה. לפני המלחמה גייסו אותו לצבא. כשהוא חזר מהצבא, כבר לא היה אף אחד, לא האחים שלו ולא ההורים שלו, כולם הושמדו בטבח הקשה של קהילת יהודי גרודנו.

אימא שלי גרה במקום מרוחק כ – 40 קילומטרים מגרודנו ובימים הראשונים שלה במלחמה, לקחו אותה לקזחסטן.  גם כשהיא חזרה אחרי המלחמה, גם היא לא מצאה אף אחד, כולם הושמדו בשואה, מלבד אח אחד שנשאר בחיים כי הוא הצליח לברוח.

גרנו בגרודנו, שזו עיר בבלארוס. היא נמצאת על גדות נהר ניימן ומאוד קרובה לגבול עם פולין וליטא. זו עיר שיש בה מרכז רפואי אוניברסיטאי חשוב מאוד. בילדותי, כשהייתי קטן והלכתי לבית ספר כמו כל הילדים וגם אהבתי והתאמנתי בספורט, כשהיתבגרתי המשכתי לשחק בכדורסל. אחרי שסיימתי בית ספר הלכתי המשכתי את לימודי בתכנות, וכשסיימתי  את התואר, התחלתי לעבוד במפעל.

החתונה של סבא וסבתא

התחתנתי עם סבתא שלך רוזה – ורד בשנת 1972. זה היה כשאני סיימתי את לימודי באוניברסיטה וסבתא שלך כמעט סיימה ללמוד  את לימודי ההכשרה להוראת המתמטיקה. החתונה שלנו הייתה בחדר אוכל של המורים אני הייתי בן 22 וגם סבתא הייתה בת 22.

העלייה לישראל 

אנחנו הגענו לישראל כי אימא חלמה להגיע לפה כל הזמן. בחודש ינואר שנת 1990, הגענו לישראל אני, אימא של סבא, אבא של סבא, סבתא רוזה – ורד, היא הסבתא שלי, אימא שלי ואחותה אלה.

עכשיו, יש לי משפחה – יש לי אותך, הנכדה שלי נועה, את אח שלך – הנכד שלי איתן, את בת דודה שלך הגדולה שסיימה אוניברסיטה ואת דודה שלך ואימא שלך – הבנות שלי.

היום אני עצמאי ואני עובד בעסק של וילונות ועוזר לאימא שלך ולדודה שלך ב בעסק הוילונות.

קישור לסרטון – סבא מספר לב מספר לנכדה נעה

הזוית האישית

סבא לב: היה לי מאוד כיף לשבת עם הנכדה שלי ותודה על ההזדמנות להיות איתה.

הנכדה נועה: היה לי ממש כיף להשתתף בתוכנית ולהיות ביחד עם סבא. לשמוע אותו מספר על החיים שלו למדתי המון זו תוכנית ממש חשובה ומומלצת!