מאגר סיפורי מורשת

שמי אריאל יפה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, ובחרתי לתעד את סיפורו של סבי, אשר לב

סבא אשר מספר:

רקע

שמי אשר, יש לי אחות אחת ושמה גראסיאלה והיא קטנה ממני בארבע שנים, העבודה שלה היא ריפוי בעיסוק. לאבא שלי קראו הרשל ולאימא שלי קראו ווליה, אבל במשפחה קראו לה אבלינה. אבא שלי נולד בפולין ואימא שלי נולדה בארגנטינה בעיר רוסאריו. לאשתי קוראים קלרי לב (סוטובסקי).

בסוף מלחמת העולם הראשונה, אבא שלי, היגר לארגנטינה יחד עם אחיו הגדול והשאיר אחריו את כל משפחתו.

לאימא שלי היו שני אחים וכולם נולדו בעיר רוסאריו שבארגנטינה, שם גם אני נולדתי. באותה התקופה אחרי המלחמה המצב בפולין ובאירופה בכלל היה קשה עבור היהודים, היו רדיפות ופוגרומים, לכן ההורים של אבא שלי החליטו שהכי טוב זה להגר ולעבור לגור במקום שבו יש יותר סיכוי להצליח ולשרוד.

בגיל 16 בשנת 1925, הוא היגר באונייה לארגנטינה שבדרום אמריקה ושם הוא התחיל לבנות חיים חדשים. אבא שלי היה סוחר בגדים כמו רוב המהגרים היהודים בדרום אמריקה. אימא שלי הייתה מורה בבית ספר וגם מורה לצרפתית ולאחר מכן עקרת בית.

בשנת 1952 ההורים שלי הכירו, הם התחתנו והקימו בית בעיר רוסריו (שזו גם העיר בו נולד מסי). בחודש מאי בשנת 1953, נולדתי וכעבור ארבע שנים נולדה אחותי.

בילדותי הלכתי לגן ילדים ולאחר מכן לבית הספר היסודי ובמקביל למדתי גם בבית הספר היהודי. הקהילה היהודית בעיר רוסאריו הייתה גדולה מאוד ועשירה בתרבות היהודית. ובמקביל ללימודי בשני בתי הספר, התחלתי להיות פעיל בתנועות הנוער היהודיות.

 מאלבום נעורי

בתום לימודי בבית הספר היסודי התחלתי את לימודי בבית הספר התיכון במגמת חשבונאות וכלכלה, אותם סיימתי בשנת 1969 ובמקביל המשכתי את לימודי בבית הספר היהודי, וכן פעילותי במסגרת תנועת הנוער (קראו לתנועה הנוער הציוני). במסגרת הפעילות בתנועת הנוער מילאתי מספר רב של תפקידים, הנחלתי יסודות תרבות יהודית וציונות לשכבות רבות של ילדי הקהילה. אחרי זה התחלתי ללמוד באוניברסיטה בארגנטינה, ובגיל 19 בשנת 1972 מתוך הגשמת ערך הציונות עליתי באונייה לארץ.

אחרי שסיימתי את הלימודים בבית הספר התיכון ובבית הספר היהודי, הגעתי להחלטה, שאני רוצה להמשיך את לימודי הגבוהים בארץ. לאחר שהשלמתי את כל תהליכי הבחינות בקבלה להמשך הלימודים בארץ, התקבלתי לאוניברסיטת חיפה. בחודש ינואר בשנת 1972 נמסר לי כי אני עולה לישראל יחד עם קבוצה גדולה מאוד של עולים לארץ.

מאלבום ילדותי

העלייה לישראל

ב- 15 לינואר בשנת 1972, מתחיל פרק העלייה, כאשר אני יחד עם העולים האחרים עולים לאונייה גדולה בנמל בבואנוס איירס בדרכינו לארץ. ההפלגה נמשכה כ-21 ימים, אשר במהלכם אורגנו מספר פעילויות לעולים החדשים, שכללו לימודי עברית ברמות שונות, שיעורים על החיים והתרבות בארץ.

אני אישית שימשתי כמורה לאחת הקבוצות וזאת למרות שהעברית שלי באותם ימים לא הייתה ברמה מספקת. במסגרת המסע לעלייה, האונייה עליה הפלגנו עגנה במספר נמלים בדרך ובניהם אורוגוואי, ברזיל, חציית קו המשווה, פורטוגל, ספרד, צרפת ולבסוף איטליה שם  החלפנו לאונייה אחרת, בדגל ישראל, בשם נילי ואיתה ישירות עד לנמל חיפה.

ביום השני להפלגה הכרתי בחורה יפה מקבוצת העולים, בשם קלרי, איתה אני נשוי עד עצם היום הזה. מיד עם ההגעה לנמל חיפה עברתי למעונות הסטודנטים ברוממה שבחיפה יחד עם עוד עולים והתחלתי את תקופת לימודי. במקביל ללימודי באוניברסיטה גויסתי במסגרת העתודה האקדמית לצה"ל, ובתקופות החופשה מלימודים השלמתי את חובותיי כמו טירונות, קורס מכים והשלמות נוספות.

בשנת 1973 נולד בנינו הבכור שחר בתקופת מלחמת יום הכיפורים.

כששחר נולד גרנו בתל אביב ואחרי תקופה מסוימת עברנו לרחובות ושם שחר התחיל ללכת לגן. כעבור ארבע שנים נולד לשחר אח קטן ושמו רועי. רועי נולד בניתוח קיסרי וגדל להיות ילד חייכן שאהב לשחק עם חבריו. כעבור כשלוש שנים נולדה לנו סוף סוף בת ושמה עדי. כשמה כן הייתה לנו לתכשיט.

משפחתי

בתום תקופת הלימודים השלמתי את שירות החובה וממנו השתחררתי בשנת 1975.

עם שחרורי מצה"ל התחלתי את פרק החיים האזרחים, כאשר התקבלתי למקום העבודה הראשון בחברה לציוד רפואי, כחשב בחברה ליצור ציוד רפואי וזאת עד לשנת 1978 בה התחלתי את תקופת עבודתי בחברת תדיראן, אשר עסקה ביצור ציוד קשר צבאי.

פרק תקופת המילואים שלי החל עם שחרורי משירות החובה בשנת 1975 ונמשך עד לשנת 2017, כשהשתחררתי בדרגת אלוף משנה, ובמסגרת תקופה זו שירתי במספר תפקידים ובניהם תפקידי פיקוד שונים לרבות מגד. שירות זה כלל השתתפות פעילה וממושכת במלחמת שלום הגליל, מלחמת לבנון השנייה, ומבצעים שונים.

בשנת 1986 עם סיום עבודתי בחברת תדיראן, ניהלתי מספר חברות ופעילויות ותחומים שונים כמו גופים כלכליים, פיתוח ויצור משחקים והקמת מפעל מתחום הפלסטיקה אותו ניהלתי עד לתקופה האחרונה. המפעל היה מייצר אריזות, מארזים ומגשים. ניהלתי שם את המפעל הכלל תכנון ופיתוח ויצור של מוצרים ובנוסף גם עבדתי בניהול של חברות אחרות.

 סבא אשר מספר לאריאל

הזוית האישית

סבא אשר: במהלך החודשים האחרונים טיילנו יחד, נכדתי אריאל ואני, לאורך סיפור הדורות. למדנו יחד להכיר טוב יותר את עצמנו ואת הקרובים לנו, וכך לאפשר גם לדורות הבאים להזדהות עם שורשיהם. אין ספק טיול מהנה של פעם בחיים.

אריאל: היה לי מאוד כיף! למדתי המון דברים שלא ידעתי על סבא.