מאגר סיפורי מורשת

שמי גאיה, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, ואני מתעדת את סבי, סבא אברם 'בומה'.

הסיפור מתחיל באבא ואימא של סבא, אשר גרו בחבל מולדובה ברומניה. בשנת 1940 נכנס הצבא הרוסי וכבש את העיר שבה הם גרו. הם לא ידעו רוסית כל כך טוב ובשנת 1941 התחילה מלחמה בין הרוסים לנאצים, בסוף הם הצליחו לברוח וניצלו.

סבא אבי ('בומה', כפי שקראו לו מאז שהיה ילד, קיצור לאברם) נולד לאחר מלחמת העולם השנייה. חלק מהמשפחה של סבא נהרגו או נספו במהלך המלחמה והוא לא זכה להכיר אותם. הוא גדל על רקע הסיפורים וזיכרון האנשים שלא הספיק להכיר, המשפחה דאגה לשמר את זיכרונם. בברית המועצות בזמנו לא רצו שהילדים ידברו מחוץ לבית על כל זוועות המלחמה, בגלל המשטר הסובייטי הקשוח, ולכן לא סיפרו לילדים הרבה על המלחמה עצמה ועל הדרך שבה נהרגו ונרצחו קרוביהם וגם את הדרך שבה ניצלו. סבא לא הכיר את הסבים שלו, מלבד סבתא רוחל'ה מצד אבא, היחידה ששרדה וחיה עד גיל 84 עם המשפחה.

הוריו של סבא – רעיה (ריסיה) ויעקב (יענקל'ה) גרינברג גידלו את סבא אברם ואת אחותו רבקה בצניעות ובאהבה, עם מסורת יהודית בבית, שבחוץ נאלצו להסתיר. בתקופה הסובייטית בברית המועצות נאסרו חגים דתיים, אך היהודים שמרו בסתר והעבירו מדור לדור את המסורת היהודית.

סבא רבא יעקב היה חייל בצבא האדום בזמן המלחמה, הוא ואחיו יצאו למלחמה כמתנדבים (מחבל מולדובה לא גייסו לצבא, אך הם התנדבו). הוא זכה לעיטורי כבוד רבים, אך אחיו הבכור לא חזר מהמלחמה ונעלמו עקבותיו. מאז המשפחה חיפשה אותו בכל אמצעי אפשרי, אך לעולם לא מצאה אותו או גילתה מה קרה לו.

כשהיה ילד, סבא הלך לבית הספר, השתתף בחוגים שונים, היה חבר במקהלה, בחוגי ספורט ובמיוחד באתלטיקה קלה ובכדורעף. הוא השתתף בתחרויות ובהופעות מטעם הקהילה. כנער, היה שחקן נבחרת מולדובה בכדורעף והיה ספורטאי מצטיין.

בר המצווה של סבא נערכה בדירה של אחד מקרובי המשפחה בה התאספו כל הקרובים, עשו טקס עלייה לתורה ואז סבא קיבל במתנה את האופניים הראשונות שלו, להם חיכה בקוצר רוח. בתי כנסת לא היו, לכן היו מתאספים ומתפללים בבתים של אנשים.

אחרי שסיים את בית הספר, התגייס לצבא האדום (שהיה חובה לתושבי המקום) ושירת במשך שנתיים. גם במהלך הצבא עיסוקו העיקרי היה כשחקן כדורעף, באחת הקבוצות הטובות ביותר בברית המועצות, תחביב שהפך לעיסוק העיקרי בחייו.

לאחר הצבא, סבא החל ללמוד פיזיקה ומתמטיקה לתואר ראשון ותואר שני באוניברסיטה. במהלך תקופת הלימודים, פגש את אהבת חייו – סבתא שלי. הם הקימו משפחה, הולידו את בנם הבכור – אלי ואת בתם ריטה (אימא שלי) והשאר…היסטוריה.

הסיפור המרכזי בחייו של סבא אבי

כשסבא היה בן בערך שמונה, הוא ומשפחתו היו רואים את השכנים שלהם משחקים כדורעף באיזה מעון של פועלים שהיה להם מגרש כדורעף והוא ממש רצה גם לשחק כדורעף ואז בערך כשהוא היה בכיתה ה' המאמן במועדון הספורט (סוג של בית ספר לספורט) בחר כמה ילדים שיהיו בנבחרת הכדורעף, הוא בחר בילדים אחרים כולל חבר של סבא, אבל בסבא הוא לא בחר, והחבר שלו אמר לו כמה כיף היה.

יום אחד הם ראו את המאמן בבית הספר וחבר של סבא אמר: "זה חבר שלי והוא רוצה גם לבוא לאימון ניסיון". סבא אכן הלך לאימון ניסיון ונהנה, מאז הוא המשיך והתאמן רבות והתחיל להשתפר. כשהמאמן היה צריך לבחור את מי שיבוא להתחרות בתחרות הראשונה והוא לא בחר בסבא, זה מה שנתן לו עוד מוטיבציה להתאמן הרבה. לאחר מכן, כשהמאמן היה צריך לבחור שחקנים לתחרות הוא כן בחר בסבא שלי, כי הוא ראה שהוא התאמן הרבה מאוד, השקיע והשתפר. לבסוף, סבא שלי הפך את אהבתו הגדולה לכדורעף למקצוע והפך למאמן כדורעף בעצמו.

לאחר שנים רבות, כשנולד לסבא ילד (דוד שלי) והיה בן 9, סבא שאל אותו: "האם אתה רוצה לראות את האימון?". הדוד שלי ראה אותו והתחיל לבוא הרבה לאימונים. כיום, משגדל והתבגר, גם דוד שלי מעביר את מסורת הכדורעף לבנים שלו – הוא מלמד אותם לשחק כדורעף ושלושתם יחד משחקים בקבוצה שיצרו בעיר בה הם גרים.

בשנת 1974 סבא וסבתא שלי עברו לחצי האי קרים וסבא הקים שם מועדון כדורעף. המועדון השתתף בכל מיני משחקים ותחרויות ובמהרה הגיע להישגים גבוהים והתלמידים השתתפו בנבחרות של אוקראינה וברית המועצות.

בסוף שנת 1989 המשפחה עלתה לישראל ושם סבא עבד כמורה לחשבון ולפיזיקה וכמאמן כדורעף בקבוצות בוגרים ונוער. בשנת 1993 המשפחה עברה לכפר סבא, וסבא שיקם את מגמת הכדורעף בתיכון גלילי, אימן את קבוצת הבנים והם השתתפו בתחרויות בארץ וגם בחו"ל.

סבא שלי הוא דמות מעוררת השראה, מכיוון שהוא נלחם כדי להשיג את מטרתו בחיים ולעולם לא ויתר לעצמו או התייאש וכך לא רק השיג את מה ששאף אליו, אלא גם זכה להישגים מכובדים בתחום ומהווה דוגמא אישית לאישיות יוצאת דופן ומעוררת השראה.

סבא שלי בצבא האדום

הזוית האישית

סבא: כששאלתי את סבא שלי מה הייתה החוויה שלו מהתיעוד, הוא מאד שמח שקיימת תכנית כמו "הקשר הרב דורי", מכיוון שלדעתו זה מאוד חשוב לדעת את הסיפור המשפחתי וכשהוא היה קטן, לא יכלו לספר לו את הסיפור במלואו וחסרים לו הרבה פרטים שהיה שמח לדעת אותם היום. סבא שמח מאד שבחרתי בו, כדי לספר את סיפורו וסיפור משפחתו ומוקיר את חשיבות השימור של הסיפור המשפחתי.

גאיה: בחרתי בסיפור חייו של סבא אבי (בומה), כי מאז שאני זוכרת את עצמי סבא וסבתא היו לצידי, חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלי ולמרות שאני מכירה את סבא כל חיי, לא יצא לי להתעמק בסיפור חייו וזה עניין אותי מאד – איך חי כנער ואילו דברים חווה בחייו. שמעתי סיפורים רבים מסבא בעבר, אבל את הסיפורים ששמעתי כשראיינתי את סבא לתכנית לא יצא לי לשמוע בעבר וזה מאד עניין אותי. שמחתי להכיר סיפור חייו לעומק ולראות איזה אדם מיוחד סבא שלי וכמה דברים עבר בחייו.  הסיפור המרכזי שבו בחרתי להתעמק, הוא סיפור ההצלחה שלו במה שהעסיק אותו וליווה אותו מילדותו והפך להיות הדבר המרכזי בחייו, מלבד משפחתו – הקריירה שלו כמאמן כדורעף. זה סיפור שנתן לי השראה וזווית חדשה לחיים. ובמילים אחרות, כפי שאמר הרצל, חוזה המדינה "אם תרצו, אין זו אגדה".