מאגר סיפורי מורשת

סבתא פנינה (אמא של אבא שלי) הייתה אחת ממדליקי המשואה בשנת 1969.

סבתא נולדה ב-13 לספטמבר 1949, בבית החולים בבת-ים, בת זקונים לזיוה ושלום אביטל. היו לה שתי אחיות: הגדולה דליה ז"ל השנייה היא שרית ז"ל.  סבתא נקראה על שם סבתה, שנספתה בשואה.

סבתא גדלה בבת ים ליד הים וזה היה חלק גדול מהחיים שלה עד גיוסה לצבא.

בילדותה, סבתא אהבה לשחק משחקי רחוב, הצטרפה לצופים בכיתה ד' ומאוד אהבה את הסמינרים, הטיולים, מחנות הקיץ וכו'… ותמיד חלמה לגור ולחיות בקיבוץ. היא אהבה  ללכת לחוג ריקוד בלט קלאסי ולנגן בפסנתר. סבתא למדה עד כיתה ח' בבית ספר אחד ואז עברה לתיכון.

הייתה לה חבורה של חברים שתמיד היו יחד מהגן ועד הצבא.

מכיתה ט' ועד יא' סבתא עבדה בקייטנות בחופש הגדול, כי היא הייתה מדריכה בצופים ואהבה ילדים והיה לה ניסיון בהדרכה וזו הייתה הזדמנות טובה להרוויח כסף.

בגיל 18, כשסיימה תיכון, התגייסה לגרעין מטעם הצופים, לנח"ל. עברה הכשרה בקיבוץ יפעת ובכל חצי שנה עברה מקום. השנה המשמעותית ביותר הייתה בהיאחזות נח"ל גולן.

בצבא סבתא הכירה את בעלה לעתיד שמעון אילן. סבתא וסבא התחתנו בשנת 1970 כשסבתא הייתה בת 21, בקבוצת שילר.

בראיון שערכתי עם סבתא פנינה כך היא סיפרה לי:

בגיל 18, כשסיימתי תיכון, התגייסתי לגרעין מטעם הצופים, לנח"ל. עברתי הכשרה בקיבוץ יפעת ושירתי בהיאחזות נח"ל גולן. זאת הייתה תקופה קשה למדינת ישראל, תקופת מלחמת ההתשה. ביום העצמאות, בשנת 1969, הדלקתי את אחת מ-12 המשואות בהר הרצל בירושלים, בתור נציגת ישובי רמת-הגולן. אני זוכרת שזו הייתה חוויה מרגשת מאוד ואני לא שוכחת את הרגעים האלו עד היום!

כשהייתי בצבא הייתי בנח"ל ושירתי בהיאחזות נח"ל גולן, זה היה חצי שנה אחרי כיבוש רמת הגולן, אחרי מלחמת ששת הימים. במחזור לפנינו נהרגה חיילת וזה היה ישוב בסיכון גבוה מה שנקרא, וביום העצמאות נבחרתי כנציגת יישובי רמת הגולן להדליק משואה בהר הרצל. נסעתי להר הרצל, שלושה ימים בבית מלון עם משה חובב שהיה שדרן וקריין ב"קול ישראל. הוא לימד אותנו להקריא נכון את מה שקוראים בטקס הדלקת המשואה וזה היה מאוד מאוד מרגש. הלכתי לשם לבד, ומכל הארץ הגיעו חיילים ואזרחים וגם לא הייתה עוד טלוויזיה בבתים כי זו הייתה שנה ראשונה שבה הייתה טלוויזיה בארץ ולסבא וסבתא לא הייתה טלוויזיה אבל כשהם שמעו שיקרינו את זה בטלוויזיה, הם הלכו וקנו טלוויזיה.

עוד משהו מצחיק זה שאחרי שבגרתי והתחתנתי ושם המשפחה השתנה מאביטל לאילן, נסעתי לבקר את אחותי שרית שעבדה במרכז ההסברה ועל הדלת במשרד ליד היה כתוב "יהודה אילן" ואני אומרת לה "היי אילן, אולי זה משפחה שלנו?", אז היא אומרת לא, זה לא משפחה שלך אבל הוא יודע ומכיר אותך מכף רגל ועד ראש. שאלתי אותה איך והיא אמרה שהוא מארגן את טקס הדלקת המשואות והוא עשה עלייך תחקיר ביטחוני כדי לראות שאת עומדת בסטנדרטים של הדלקת המשואה, ולימים הוא הפך להיות גיסי.

בתום השירות הצבאי, הגעתי לקבוצת שילר בתור גרעין השלמה. כאן פגשתי את שמעון, בעלי לעתיד, וב-22/9/1970 נישאנו. נולדו לנו שלושה ילדים מקסימים: יורם, עדי ומיה. ילדתי את ילדיי בקיבוץ קבוצת שילר, כדי שיזכו לחיות חיי קיבוץ שמחים, כמו שאני תמיד חלמתי! אחרי כמה שנים טובות שגרנו בקיבוץ, החלטנו לעשות צעד גדול ולעבור לגור בעיר רחובות, בשכונת חבצלת, שם אנו גרים עד היום כבר כ-35 שנים! כיום יש לי שבעה נכדים חמודים מאוד: עמית, נועה, גאיה, עידו, יהלי נועם ונוגה. תחביביי העיקריים הם לגדל צמחי בית, רקמה וקריאה.

סבתא פנינה מאוד יצירתית והיא אוהבת מאוד כל מה שקשור לאומנות!  כיום סבתא עובדת במשתלה במושב סתריה. היא עובדת שם כבר 37 שנים.

הזוית האישית

עידו: אני רוצה להודות לסבתא שלי פנינה על שסיפרה לי על החיים שלה והרגשתה בהדלקת המשואה.