מאגר סיפורי מורשת

סבתא ברכה, נולדה בשנת 1949 בליטא ועלתה לארץ בשנת 1956.

הסיפור שלנו מדבר על סבא רבא שלי, מיכאל זגרסון, כפי שספרה לי סבתא ברכה.

מיכאל, יליד פולין שנולד לפני השואה ובתור נער שרד את המלחמה, הודות לכך שהיה בעל מלאכה כבר בתור נער, והגרמנים ניצלו את זה. הוא הקים משפחה בברית המועצות אך כל חלומו היה לעלות לארץ ישראל.

באותה תקופה ארץ ישראל הייתה מדינה חדשה שנבנית, לא הייתה מפותחת והיו חסרים משאבים וכסף לבנייתה. הרבה יהודים רצו לעלות לארץ מכל קצוות העולם וקשה היה לקלוט אותם בו זמנית. המצב הביא לכך שחלק חיו במעברות ואוהלים ולאחר מכן בנו צריפים.

הבתים היו בנויים מאסבסט, שהוא חומר דק ותמיד היה קר בחורף וחם מאוד בקיץ. מאחר והיו שם עולים מכל הארצות לא הייתה תקשורת בין האנשים וזה הקשה על התנאים החברתיים ועל הקליטה בכלל.

בברית המועצות השלטון הקומוניסטי מנע קשרים עם העולם החיצוני, ולא היה ברור מה קורה בארץ ישראל. סבא חשב שיגורו באוהל, רק שלא יהיה לו ברז עם מים זורמים. לכן סבא קנה דלי מיוחד מאמייל עם מכסה כדי לשמר את מי השתייה.

כאשר סבא הגיע לארץ הבין כי אין שימוש בדלי.

סבא חי שנתיים במעברה עם משפחתו. ולאחר מכן עבר לגור בבית חדש שנבנה. הדלי ליווה אותו לכל החיים, עד שעבר בירושה במשפחה. כיום הדלי ענטיקה ומשמש ליופי.

הזוית האישית

ארי: נהנתי מאוד מן השיחה עם סבתא ומן הסיפור על סבא רבא מיכאל והדלי.