מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל אדלר ואני הסבתא של אריאל, אני אימא של אימא שלו. הוריי, פולה ומנחם אורנלדס, נולדו בטורקיה ועלו לישראל בשנת 1949 עם אחותי. הם הגיעו למעברת "שער העלייה" שהייתה מחנה עולים. שם אבי – מנחם, הוא בחר להתיישב במושב ציפורי. ציפורי בעבר הייתה עיר יהודית עתיקה בה נקבר רבי יהודה הנשיא.

נולדתי במושב ציפורי ולמדתי שם בבית ספר היסודי. בילדותי שיחקנו מחניים, קלאס, חמש אבנים, תופסת ומחבואים. מאחר והבית שלנו היה רחוק משאר בתי המושב, בעצם גרתי לבד, בלי חברים, ואחר הצהרים שיחקתי עם בעלי חיים.

גדלתי בטבע, למדתי תחת עץ, ובקיץ היו לנו הרבה שיעורים בתוך היער. המרחקים ממקום למקום היו גדולים וכמובן שהלכנו בגשם, מגפיים היו חובה.

בימי הנעורים היינו מרבים להיפגש, קבוצה קטנה של בנים ובנות. עשינו קומזיצים, צלינו באש תפוחי אדמה ומאוד נהנינו. בערבי שבת היינו רוקדים ריקודים סלונים, עם מוזיקה של אלביס והחיפושיות, היו ריקודי זוגות, ואני רקדתי עם סבא אותו הכרתי מגיל הגן כי המשפחות שלי ושלו היו ממקימי המושב, ואחרי הצבא התחתנו.

בבית הספר היסודי עברנו ללמוד בנצרת עלית,לא היו מספיק תלמידים בציפורי והופנינו אל נצרת, אז זו הייתה עיירת פיתוח חדשה שהוקמה. לא הייתה תנועת נוער, לכן חיפשנו פעילויות שונות למפגשים. היינו שתי כיתות ותמיד ביחד. בכל כיתה היו ארבעה תלמידים. בלילה, היינו יורדים לפלחה עם הטרקטורים קוטפים אבטיחים ומביאים למסיבות.

הזוית האישית

אריאל הנכד המתעד: היה לי מאוד מעניין ללמוד על העבר של סבתא ואיך החיים שלה היו כשהיא הייתה ילדה. ז

סבתא רחל: לי התכנית העניקה הרגשה של חיבור משולש ביני לבין אריאל ובין הווה ועבר.  היה מעניין להכיר אחד את השני בנקודת זמן ולגלות מחדש את אריאל, להתחבר לעבר, אל מה עיצב אותי ומה אני מעבירה הלאה.