מאגר סיפורי מורשת

הסיפור של סבתא שולמית

שמי דניאל חקלאי, השם של סבתא שלי הוא שולמית חקלאי והיא נולדה בשנת 1949 בירושלים. ההורים שלה הם רבקה ושמעון שעלו לארץ ממרוקו בשנת 1947, לפני קום המדינה, הם עלו לארץ בעלייה הבלתי לגאלית, צורה לא חוקית. היתה להם עלייה די בעייתית – הם עברו דרך אלג'יריה, משם הם הגיעו לצרפת ורק אחר כך לישראל, ואז הם התחילו את חייהם בישראל בעיר ירושלים.

הזיכרון הראשון של סבתא שלי הוא מתקופת המלחמה, כפי שהיא סיפרה: "מחשיכים את החלונות עם בריסטולים שחורים כדי שהמטוסים לא יפציצו את הבית " (האפלה). סבתא סיפרה לי על השנים הראשונות של המדינה, אלה היו שנות הצנע בישראל: "היו תלושי מזון כדי לקנות אוכל, כל משפחה קיבלה תלושים לפי מספר הנפשות שלה". ירושלים הייתה מאוד קטנה באותו הזמן.

מתקופת ילדותה, סבתא שלי זוכרת שממש אהבה לשחק בחמש אבנים, קפיצה בחבל, סבתא סורגת ועוד משחקים, שהם שיחקו בעיקר בחוץ. החברויות באותו הזמן היו שונות, הם תמיד נפגשו פנים אל פנים, לא היו טלפונים או מסכים שיפריעו להם.

זו סבתא שלי, שולמית בצעירותה

תקופת הבגרות של סבתא שולמית

סבתא שלי הייתה חברה בתנועת הנוער השומר הצעיר. בגיל יותר מאוחר התחילו כל מיני מסיבות סלוניות, כך קראו למסיבות הריקודים, ניגנו בגיטרות והיו גם ערבי שירה.

השירות הצבאי של סבתא היה בשנת 1968, אחרי מלחמת ששת הימים. היא שרתה בסיני במקום שנקרא ביר גפגפה, אזור במדבר סיני שבמצרים, בחלקו הצפוני של חצי האי סיני. שם היא הייתה משקית מודיעין והעבודה הייתה בחמ"ל (חדר מלחמה). היה לה כיף, היא הייתה חוזרת במטוס הובלה פעם בשבועיים הבייתה. עד היום יש לה את החברות הכי טובות מהשירות בצבא.

אחרי השירות בצבא היא עבדה כמה שנים בתור שרטטת ואחרי זה היא עבדה בחברת בנייה גדולה (פאן לון), ואחר כך בחנויות מתנות, איפור וסופר פארם.

סבתא הכירה את סבא בתקופה שעבדה בחברת הבנייה, פאן לון, הם הכירו, נהיו חברים ואחרי כמה זמן  הפכו לזוג במשך שבע שנים אחרי זה הם התחתנו. שנתיים לאחר החתונה אבא שלי נולד ושנתיים אחרי נולד לו אח (דוד שלי).

הזוית האישית

דניאל: החוויה הזאת הייתה מיוחדת במינה, במיוחד הביקור במוזיאון אנו וגם כתיבת הסיפור יחד עם סבתא שלי. למדתי הרבה דברים חדשים על סבי וסבתי. למשל, שלסבתא שלי יש חנוכיה (שמן) שעוברת כבר הרבה דורות במשפחה. למדתי שסבא שלי מאוד אהב לצייר. והכי חשוב שסבתא שלי אוהבת להיות עם הנכדים (בעיקר איתי!)