מאגר סיפורי מורשת

שמי טובה ציטיאטי קוראים לי כך על שם סבתי שנספתה בשואה. נולדתי בישראל בבית היולדות כפר סבא. נולדתי בתאריך 23.10.1958. הוריי הם חיה כץ הנולדה ברוסיה ואליהו (אורי) הרשקוביץ.

גדלתי במושב משמרת בגוש תל מונד באזור השרון. במושב היו שישים משפחות וחברים שלי היו בני הגיל שלי. ביתי היה דירת חמישה חדרים. בכיתה ב' הייתי בתנועת נוער "העובד והלומד", התלבושת שהיתה לנו היא חולצה כחולה עם שרוך אדום, מאוד אהבתי את הפעולות, הטיולים והמחנות משום שהיינו יוצאים לקמפינגים ובלילות היינו עושים מדורה ומספרים אחד לשני צ’יזבטים. לא היה לנו הרבה זמן פנוי, משום שעזרנו להורים בעבודה החקלאית במשק. כשהיה לנו זמן אהבתי לרקום, לקרוא ולשחק עם חברי בכדור, חמש אבנים, משחקי קופסא, שני דגלים ועוד. הכי אהבתי לשחק עם חברי במשחקי קופסא.

למדתי בבית ספר אזורי למושבים מסביב. רוב המורים היו מהמושבים והיה כבוד בין המורים לתלמידים, כשהתלמידים היו מפריעים היו מענישים אותם בעונשים כגון להפסיד הפסקה, להכין עבודות ועוד. לא היתה לנו תלבושת אחידה. מאוד אהבתי במיוחד את המורה רוחל'ה לתנ"ך, מכיוון שהיא לימדה את הסיפורים דרך הצגות. זכור לי שאת הבוקר היינו פותחים במסדר בהתעמלות. לא היה לנו חדר אוכל, אלא היינו מביאים אוכל מהבית.

מאוד אהבתי לרקוד ריקודי עם ואהבתי לשמוע מוזיקה קלאסית, שירי ארץ ישראל. הלהקות המפורסמות שהיו בזמנו כללו את אלוויס ולהקת החיפושיות, שוקולד מנטה מסטיק. הכי אהבתי את אלוויס ולהקת החיפושיות. הזמרים שהקשבנו לשיריהם היו חוה אלברשטיין ויהורם גאון, ומביניהם הכי אהבתי את יהורם גאון. אופני הבידור שהיו נהוגים אז היו הצגות, מופעים ומועדוני לילה, מכל אלו העדפתי ללכת להצגות. אופני התקשורת שהיו קיימים אז היו טלפון קווי ומכתבים. אני השתמשתי הכי הרבה במכתבים מפני שטלפון קווי עלה הרבה כסף.

הכרתי את בן זוגי בצבא, יצאנו הרבה לבלות במועדון שהיה קרוב לבסיס, בשבתות נסענו לטיולים בארץ ישראל ולים. הקשר בינינו, שהתחיל בצבא, הוביל לקשר רציני ואף לחתונה. נולדו לנו שלושה ילדים. הבן הבכור שלי הוא אבא של נועם – לה אני מספרת את סיפור חיי כעת. כעבור ארבע שנים נולדה לי בת בשם יפעת על שם חמותי, ולאחר שבע שנים נולד בני הצעיר אורי, שקרוי על שם אבי. כיום אני סבתא לחמישה נכדים: בני הבכור גר בנתניה, יש לו שלושה ילדים והוא עוסק בראיית חשבון, בתי יפעת גרה בתל אביב ולה שתי בנות. היא דיילת באל על. בני אורי סטודנט ולומד עריכת דין.

חפץ בעל משמעות: עץ המשפחה

עץ המשפחה שלנו – משפחת ציטיאטי רקום עבודת יד על בד עבה ויכול לשמש בכמה אופנים: כיסוי מיטה, שמיכת טלוויזיה או תמונה לקיר. מלבד המשמעות המתעדת את אילן היוחסין במשפחה, החפץ הוא בעל משמעות רגשית מהנמען – מגיש המתנה. את המתנה קיבלתי ליום הולדתי ה-40 מאחי למחצה- אלי.

אחי (מצד אמי) מתגורר כיום עם משפחתו הגרעינית בארה"ב בפלורידה. לאחי יש סיפור חיים לא פשוט. אמי, ניצולת שואה, נאלצה לעזוב את ביתה בצ'כוסלובקיה בגיל 12 ולברוח מהנאצים. בסיום המלחמה אמי עלתה ארצה בשנת 1945 כחלוצה ללא משפחה, רק עם חברים אותם רכשה בימי המלחמה. אמי גרה בקיבוץ בצפון הארץ, חלמה על משפחה משלה והתחתנה בגיל צעיר. כעבור זמן קצר נולד לה בנה הבכור ושמו אלי. בקיבוץ היא למדה קורס אחיות ועבדה כאחות. הנישואין לא עלו יפה ואמי התגרשה. אלי גדל עם אמי ושמר על קשר עם אביו. אמי לאחר הגירושין עזבה את הקיבוץ ועברה להתגורר בישוב עומר בדרום הארץ. שם הכירה את אבי, בעלה השני. כאשר אבי ואמי החליטו להתחתן הם עזבו את הישוב עומר ועברו לאזור המרכז, הם היו ממקימי מושב משמרת אזור השרון. במושב משמרת נולדה אחותי הגדולה ממני בשנתיים ואנוכי. אחי אלי גדול ממני ב-12 שנים.

במהלך שנים אלו אביו של אחי עזב את ארץ ישראל ועבר לגור בארה"ב יחד עם חלק ממשפחתו שלאחר השואה בחרו להתמקם באמריקה. כשאחי היה בן 15 אביו הציע לו לעבור להתגורר איתו באמריקה, ההצעה הייתה מפתה ואחי נפרד מאיתנו ועבר לגור עם אביו. הפרידה הייתה קשה לכולנו אך היה קשה יותר כאשר נודע לאמי שאחי התאהב בבחורה שאינה יהודיה. אמי לא הסכימה להשלים עם הבשורה, אמי גדלה במשפחה דתית ושורשיה ממשפחת כוהנים (משפחת כץ). היא טסה לארה"ב לנסות לשכנע את אחי לשנות את הגזירה, אך ללא הועיל. אחי לא הקשיב לה והלך אחר אהבתו. בעקבות החתונה אמי ניתקה את הקשר עם אחי.

כשאני בגרתי ויצרתי לעצמי אני מאמין משלי, החלטתי לחדש את הקשר עם אחי ולקבל כל אדם באשר הוא ללא קשר לגזע, צבע, מין ודת. זה אחי יש לנו קשר דם ואין לי הזכות לשפוט אותו. בגיל 18, רגע לפני שהתגייסתי, הצלחתי לשכנע את הוריי שיסכימו לקנות לי ולאחותי כרטיסי טיסה לארה"ב לפגוש את אחי. טיסה זו והביקור שבעקבותיה זכורים לי עד היום כחוויה מרגשת נפשית ומנטלית. מאז ועד היום קיים קשר רציף עם אחי גיסתי וילדיו.

לגיל 40 אחי שלח לי את המתנה היקרה לי מכל, אילן היוחסין של המשפחה שלי שהקמתי לאחר נישואיי. "שטיח" זה הינו חפץ סימנטלי עבורי וישמש כחפץ עובר מדור לדור.

עץ המשפחה הרקום של משפחת ציטיאטי, מתנה מאחי אלי

הזוית האישית

סבתא טובה: נועם נכדתי הבכורה, את הנכדה היחידה שזכיתי לספר לה את סיפור חיי.

נועם: גיליתי את הסיפור על הדוד שלי שלא ידעתי שהיה קיים וזה ריגש אותי מאוד.