מאגר סיפורי מורשת

שמי אילנה בר, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת סיפור מחיי במאגר המורשת של התכנית.

נולדתי בתאריך 20.3.1945 בבית חולים שערי צדק בירושלים. את שמי קיבלתי לאחר שאימא שלי פגשה, כשהייתה בהריון, ילדה מקסימה שקראו לה אילנה והבטיחה לעצמה שאם תלד בת תקרא לה אילנה, וכך היה. סבא מוקי וחברים שלי קוראים לי לניק. שם המשפחה המקורי הוא בר (עם צירה) אך רוב המשפחה קוראת לעצמה בר (עם פתח).

המשפחה

לצערי הרב אני בת יחידה, אמי לא יכלה ללדת במשך עשר שנים וכשנולדתי הוריי היו מאושרים והחליטו שאשאר בת יחידה. גם כשהייתי קטנה ועד היום עצוב לי מאוד שאין לי אחים ואחיות.

כאמור, נולדתי בירושלים. בגיל 8 עברנו לגור בתל אביב. המעבר של משפחתנו מירושלים לתל אביב היה אירוע משמעותי עבורי. היה לי מאוד עצוב לעזוב את החברים שלי ולקח לי זמן להסתגל לבית הספר החדש ולחברים. בתל אביב היה לנו בית מאוד יפה, לי היה חדר קטן ומאוד נעים. שני כסאות מחדר ילדותי נמצאים עד היום בבית שלי ומזכירים לי את הילדות.

בילדותי אהבתי לשחק עם חברות קלאס, חמש אבנים, דוקים, תופסת, מחבואים וסבתא סורגת. קלאס שיחקתי עם חברותי בבית הספר, חמש אבנים ודוקים שיחקתי עם חברות בבית על השטיח ותופסת ומחבואים שיחקנו בשדרות חן ליד הבית. אני משחקת במשחקים אלו עד היום עם הנכדים.אני זוכרת שירים שאמי שרה לי לפני השינה: "נומי נומי" וכמה שירים ביידיש ושירים ששרנו בצופים: "לי כל גל נושא מזכרת",  "לילה לילה", "הייתה צעירה בכנרת" ועוד. את שירי הצופים אנחנו שרים לפעמים בערבי שירה עם חברים עד היום.

למדתי בגן ילדים בירושלים. לגננת שלי קראו אסתר. אני זוכרת אותה – אישה קטנה עם פנים מאוד מצולקות בעקבות כוויות. אהבנו אותה מאוד. זיכרון פחות נעים שלי מהגן הוא קקאו חם עם קרום שהכריחו אותי לשתות. עד היום אני שונאת קקאו חם. למדתי בכתות א' ו- ב' בבית הספר בית הכרם בירושלים ובכתה ג' עברתי ללמוד בבי הספר דובנוב בתל אביב. אהבתי את המורים והחברים בבית הספר. בתיכון למדתי בעירוני א' בתל אביב. גם מתקופת התיכון אני זוכרת מורים טובים וחברים רבים.

אירועים משמחים בילדותי ובימי נעורי היו: טיולים, מחנות עבודה בצופים ומחנות קיץ בקבוצים.

תפקידים ומקומות עבודה

המקצוע אליו הוכשרתי באוניברסיטה הוא הוראה. בחרתי בו מתוך אהבתי לילדים והרצון להורות ולחנך. במהלך שנות עבודתי עבדתי כמורה בבית ספר יסודי ובתיכון וכמנהלת בית ספר יסודי, חטיבה ותיכון.

ההוראה היא העיסוק הראשי שלי, סיימתי תואר BA בהיסטוריה וסוציולוגיה. למדתי במסגרת השתלמות אקדמאית להוראה ובמהלך השנים עשיתי גם תואר שני בתקשורת.

משפחה, מנהגים ומסורת

במהלך כל השנים אנו נוהגים להיפגש בימי שישי לארוחה משותפת עליזה וטעימה. אנחנו נוהגים לחגוג את כל ימי ההולדת ביחד בשירה, בעוגות יום הולדת טעימות ומטעמים נוספים. כמוכן נסענו מספר פעמים כל המשפחה לחופשות בארץ ובחו"ל ונהנינו מאוד מהביחד המשפחתי. ביום השנה לפטירתו של סבא מוקי אנחנו עולים לקברו ומתכנסים לזכרו ומעלים זכרונות.

הכרתי את סבא מוקי דרך בת דודה שלי. מוקי היה מדריך שלי בצופים כשהייתי תלמידה בבית הספר היסודי. כשנפגשנו שוב הייתי בת 21. מיד התאהבנו ונישאנו בתאריך 16.11.1967. לאחר חמש שנים היינו כבר הורים לשלושה ילדים חמודים, ושש שנים לאחר מכן נולד בננו הרביעי.

צבא ומלחמות

שירתי בצבא בשלישות הראשית ברמת גן. לצערי אין לי זכורונות טובים מתקופת השירות שהייתה בהחלט משעממת. עברתי מלחמות רבות בחיי. מלחמת השחרור עברה עלי כילדה קטנה במקלט בירושלים. הייתי ילדה מאוד צעירה והזיכרון היחיד שנשאר לי הוא הפחד שהציף אותי כשאמי הייתה עוזבת את המקלט ועולה הביתה להביא מצרכים.

כשהייתי תלמידה בבית ספר יסודי פרצה מלחמת סיני. אני זוכרת אותנו מתוחים ומקשיבים לרדיו כדי לדעת מה מתרחש במלחמה. כשהייתי בת 22 פרצה מלחמת ששת הימים. הצבא גוייס זמן רב לפני פרוץ המלחמה. סבא מוקי, שעדיין לא היה בעלי, גוייס ודאגתי לו מאוד. מלחמת יום הכפורים הייתה מלחמה עקובה מדם. הייתי אימא לשולושה ילדים קטנים וסבא מוקי שירת מספר חודשים. הייתה תקופה ארוכה שלא היו לי הודעות ממנו ודאגנו מאוד לסבא מוקי ולחברים אחרים. ירון, אביה של ללי (הילה, נכדתי), היה בן ארבעה חודשים כשפרצה המלחה. מאז עברנו לצערי עוד מספר מלחמות בהן הייתי אימא לחיילם קרביים. ממש לא פשוט.

כיום יש לי ארבעה בנים ועשרה נכדים. שבעה נכדים שלי גרים בארץ ושלושה גרים בחו"ל. את הנכדים שבארץ אני רואה לעיתים קרובות, לפחות פעם פעמיים בשבוע. את נכדיי שגרים בניו יורק ופראג אני רואה פעמיים שלוש בשנה.

פעילויות מיוחדות

כשירון, אבא של ללי (הילה, נכדתי), היה בן 8, יצאנו כל המשפחה לשנתיים לארה”ב במסגרת שליחות של סבא מוקי ששירת בחיל האוויר ונשלח כנציג חיל האוויר הישראלי. אלו היו שנתיים נהדרות למשפחה כולה, טיילנו ונהנינו מסופי שבוע משפחתיים, הילדים למדו בבתי ספר אמריקאים ושפרו את האנגלית שלהם. למרות זאת התגעגענו מאוד לארץ וחזרנו בשמחה.

מנהגים היום

אני מאוד עסוקה ומתנדבת במסגרת "ערן", עיריית הרצליה וברוטרי הרצליה. בנוסף, אני מקשיבה להרצאות בזום ובאוניברסיטת תל אביב. אני נפגשת עם חברות, הולכת לסרטים, הצגות, ומופעי רחוב וכמובן מבלה עם הילדים והנכדים – בקיצור, נהנית מהחיים.

הזוית האישית

הילה הנכדה המתעדת: היה לי ממש כיף לעבוד עם סבתא. היה לי זמן איכות עם סבתא ולמדתי דברים שלא ידעתי קודם על סבתא ועל המשפחה. סבתא ואני עברנו את החוויה בהנחייתה של אריאלה המקסימה שהעבירה את המיזם בנינוחות, במקצועיות ובחן. כמו כן, נהנינו בחברתם של התלמידים, הסבים והסבתות האחרים.

סבתא אילנה :נהניתי מאוד מאוד לבלות עם הילה זמן מיוחד כל כך, לספר לה פרטים מעברי ולהעלות זיכרונות משפחתיים. אריאלה הנחתה את המיזם בנעימות ומקצועיות רבה והמשתתפים כולם יצרו קשרים טובים וחבריים.