מאגר סיפורי מורשת

שמי ציפי, אני סבתא של נדב. נולדתי בישראל ב"בית יולדות" ברחובות בשנות-50 של המאה הקודמת, שלוש שנים לאחר הקמת המדינה, בשנות הצנע. הורי הגיעו מתימן בעליה ההמונית, באוגוסט 1949. הם היו מייסדים של מושב שתולים ועסקו בחקלאות, בעיקר במשק חלב.

הילדות שלי במושב הייתה נפלאה, ילדות בטבע. כל משחקי הילדות שלי עם כל חבריי התנהלו בחוץ. בית הספר היסודי טבל בירק. בפרחים ועצים. המורים היו חברים שלנו: עודדו, תמכו ואתגרו אותנו מאוד. אהבתי אותם מאוד מאוד. רציתי להיות כמותם.

בבגרותי עסקתי בהוראה. כבר בתחילת שנות עבודתי, הבנתי שההצלחה של הילד עוברת בין היתר דרך הלב. האמנתי שקשר טוב עם הילד, הענקת תחושות השייכות, האהבה, כבוד, עידוד, תוך הצבת גבולות ברורים, יצמיחו ילד המאמין בעצמו וביכולות שלו. תמיד חיפשתי בכל ילד את נקודת החוזקות שלו. השתדלתי לתכנן שיעורים שיתנו מענה לרוב צורכי התלמידים. בבית הספר שבו עבדתי כמורה וכמנהלת היה אחוז גבוה של תלמידים עולים חדשים מאתיופיה. כמנהלת בניתי מערכת רחבה שתומכת בילדים האלה.

סיפור של הצלחה

הגיע אלי ילד שהתקשה להשתלב חברתית בבית הספר. הוא גילה התנגדות למבוגרים, מורים, סירב לקבל סמכות, "עשה מה שבראש שלו". הבנתי שהוא קורא לעזרה וזו דרכו לצעוק: "אני קיים". גיליתי שיש בו כישרון מנהיגות, הילדים אהבו אותו מאוד. הייתי חייבת להתחיל אתו בצעדי אמון. החלטתי להזמין אותו למסעדה בסוף יום. כשהגיע היום, הילד השתולל מאוד. הבנתי שהוא בודק אם אקיים את הבטחתי. יצאנו לאכול ובזמן הארוחה הייתה לנו הזדמנות טובה לשיחה עמוקה. אחרי תהליך טיפולי ארוך, הילד הצליח להשתלב בבית הספר, הוא אפילו חיזק את כושר המנהיגות שלו ונבחר ליושב ראש מועצת התלמידים בבית הספר.

סיפור של כישלון

לא תמיד היו הצלחות.

הגיע אלי ילד עם התנהגות אלימה מאוד כלפי מורים ותלמידים. הוא הצטיין בציור, ממש אומן. החלתי לבנות לו תוכנית מיוחדת באומנות. את יצירות האומנות שלו ביקשתי לשלב בתערוכה שממילא הייתה אמורה להתקיים. ביום הקמת התערוכה, הוא התווכח עם המורה לאומנות וברוב כעסו קרע את כל היצירות הנהדרות שלו. היה לי עצוב והרגשתי תחושת כישלון. לא הצלחתי להעניק לו את האמונה בעצמו.

המסקנה שלי היא: "כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו" (הרב קרליבך) ולפעמים "צריך כפר שלם לגדל ילד אחד" (פתגם אפריקאי).

הזוית האישית

סבתא ציפי: היה לי עונג לשתף את זיכרונותיי עם נכדי האהוב נדב. נדב שאל שאלות והוא הוביל אותי לספר את סיפורי.

נדב הנכד המתעד: היה לי ממש כיף ללמוד, לשמוע ולכתוב את הסיפור עם סבתא שלי.