מאגר סיפורי מורשת

שמי ניבה, נולדתי בחיפה בשנת 1957. יש לי אח אחד, הוריי נולדו בפולין. מדוע קראו לי בשמי? לבת דודה הצעירה של אימא שלי מקיבוץ כפר מנחם קראו ניבה, סבא מריאן אהב אותה ואת השם שלה ובשם זה החליט לקרוא לי.

ילדותי

לצערי, אני זוכרת שתי מלחמות שקרו בילדותי. מלחמת ששת הימים בה הייתי בכיתה ד' ומלחמת יום כיפור בה כבר הייתי בכיתה י"א. בילדותי שיחקתי לרוב עם חברות וחברים ברחוב הסמוך לביתי. מכיתה ד' הייתי חברה בשומר הצעיר, מאד אהבתי ללכת לפעולות של התנועה פעמיים בשבוע ולעיתים גם בערבי שבת. כשבגרתי הפכתי להיות מדריכה בתנועה ועשיתי זאת באהבה רבה לחניכים ולתפקיד.

כשהגיע העת להתגייס לצבא, הצטרפתי לחברי מהשומר הצעיר והתגייסנו ביחד כגרעין לנח"ל. הגרעין שהייתי בו היה אמור להקים את קיבוץ גשר ברמת הגולן. אני וחלק מחבריי לגרעין ביקשנו להקים קיבוץ בערבה ולא ברמת הגולן. חששנו שבתהליך של שלום, רמת הגולן תוחזר לסורים ואז נצטרך להתפנות. לקח לנו כמה שיחות והרבה בקשות עד שבקשתינו התקבלה וצירפו אותנו לגרעין "סמרה" שיועד להקים את קיבוץ סמר בערבה (ליד יטבתה).

התגייסנו לצבא בדצמבר 1976 , עשיתי טירונות של חודשיים במחנה 80 ואחריה ירדנו כל הגרעין לנאות הכפר לשמור על הגבול עם ירדן (עוד לא היה שלום). בלילות הבנים של הגרעין, החיילים, יצאו למארבים ובמשך היום גם איישו מוצבים באזור. הבנות היו אחראיות על המטבח ועל תחום התרבות וכל שבוע שני נסענו לקיבוץ החדש סמר לעזור בהקמתו. כשהסתיים פרק נאות הכפר, אנחנו הבנות עברנו לגור בסמר כחיילות בשל"ת, שם קיבלנו אחריות רבה, עבדנו בשדות ועזרנו לחברי הגרעין להפוך את המקום המדברי הזה לבית.

את שייקה, סבא של אורי, הכרתי בקיבוץ סאסא, שם קטפנו ביחד תפוחים, בתקופה של גיבוש הגרעין לפני גיוסו לצה"ל ובהכשרה להקמת קיבוץ חדש. בשנתיים הראשונות של הקיבוץ הבנים היו חצי מהזמן בצבא ואנחנו הבנות לקחנו על עצמנו לנהוג על הטרקורים, לכסח דשא ואני אפילו הייתי "נהגת בית"  שתפקידה היה לנסוע מדי יום לאילת לקניות וסידורים.

בתום השירות הצבאי שלי יצאתי ללמוד הוראה ב"אורנים" בעידוד של חבריי וחברותיי בקיבוץ. הייתי הסטודנטית הראשונה של סמר. החתונה שלי ושל שייקה הייתה אחת הראשונות בסמר, הייתי בת 23 וחגגנו את טקס הנישואין בשיט על רפסודה בבריכה.

שני, אימא של אורי, הייתה הבת הראשונה של סמר, לפניה נולדו שלושה בנים. כך שבמקביל להקמת הקיבוץ וביסוסו, הקמנו שייקה ואני את משפחתנו והחלטנו יחד עם ההורים הנוספים לבחור בלינה משותפת, למרות שניתנה לנו הרשות לבחור בסוג הלינה המתאימה לנו. עד היום אנחנו גאים שהיינו ממקימי הקיבוץ המיוחד הזה בערבה.

הזוית האישית

אורי הנכדה המתעדת: היה לי כיף ומעניין לשמוע על עברה של סבתא, למדתי הרבה על דמותה מתוך הסיפורים.

סבתא ניבה: מאוד נהניתי להגיע לכיתה של אורי ולפגוש אותה ואת החברים ללימודים, היה לי נעים להיזכר ולספר לאורי על הפרק המיוחד בחיי בו הייתי שותפה להקמת קיבוץ חדש בערבה.